זוהי כבר פעם שנייה שאזרחי ישראל בעורף הפכו לבני ערובה בחזית הלחימה מול המחבלים הערבים. גם היום כמו במלחמת לבנון השנייה נמשך ירי הטילים על מרכזי האוכלוסייה ברחבי הארץ.
אך מסתבר שכבר שנים רבות היה פתרון לסבל של התושבים המופגזים. בשנת 1996 ממשלת ישראל פנתה לארה"ב בבקשה לפתח מערכת הגנה מפני טילים שירו אז על קרית שמונה. בשנת 2001 כשמערכת ליירוט הטילים הייתה צריכה להגיע לארץ ישראל נסוגה מלבנון וכולם היו בטוחים, כי איום ירי הקטיושות על תושבי הצפון ירד מסדר היום.
בשנת 2006, בפרוץ מלחמת לבנון השנייה, אזרחי מדינת ישראל הבינו את גודל האשליה. בין הריצות למרחב המוגן תושב אשדוד מיכאל אזולאי עובר בסלון ביתו על מכתבים רבים אשר קיבל ושלח בדרישה מקבירנטי המדינה להציב את מערכות ליירוט טילים ברחבי הארץ.
לפני מספר שנים ראה מיכאל ידיעה קטנה באינטרנט על אופי התנהלותו של משרד הביטחון בנושא יירוט הטילים בשמי שדרות ועוטף עזה. מאז הוא דורש כמעט מכל מי ששייך למשרד הביטחון לספק לאזרחי ישראל את המענה הדרוש מפני איום הרקטות. בעוד הדרום ממשיך לספוג הויכוח נמשך.
מצדדי ה"נאוטילוס" טוענים, כי בעוד הדרום סופג הויכוח נמשך. מצדדי הנאוטוליס טוענים כי זמן התגובה של מערכת "כיפת ברזל" ארוך מכדי לתת מענה לרקטות. מאידך, דובר משרד הביטחון טען בכתבה ב"הארץ" כי מערכת הנאוטוליס נופלת בביצועיה ממערכת 'כיפת ברזל'. תושבי הדרום רק מחכים שיחליטו ויכניסו מערכת כלשהי לפעילות מבצעית.