אל השרות הפסיכולוגי חינוכי של עיריית אשקלון מתקבצות שאלות רבות של תלמידים ומורים על החיים בצל הירי והלחימה. אנו מציגים מספר דוגמאות. יש מי שהדברים יהיו לו לעזר, ויש מי שיהיו לו לעזר להכרות עם המציאות היומיומית הקשה בדרום.
תלמידת כתה ו': "המורה אומרת לנו להיכנס מתחת לשולחנות כשיש צפירה זה לא נראה לי הגיוני. לא נראה לי שהשולחן יחזיק מעמד מול הקסאם, ואני מפחד..."
תשובה: הפחד שלך הוא קודם כל מוצדק, אבל הסכנה מועטה מאוד. השולחן לא אמור להתמודד נגד קסאמים אלא רק להקטין את העוצמה אם חס וחלילה קסאם יפגע בכיתה. הקסאם קודם פוגע בתקרת הבית ואח"כ בתקרת החדר ורק אחר כך בשולחן. כל דבר מקטין את הכוח שלו והשולחן רק נותן את ההגנה האחרונה. כאשר אתה נמצא תחת השולחן בזמן צפירה חשוב קודם כל שתניח שהסיכוי שהקסאם יגיע לכיתה שלך הוא מאוד נמוך. חבר גמד ( חבר גמד הינה דמות דמיונית הלקוחה מחוברת שניתנה בפרויקט חוסן ) יכול מאוד לעזור ולהרגיע ברגעים האלו.
תלמיד בכתה זי: "אתמול כשנפל הקסאם המורה שלי ניסתה להרגיע את כל הכתה תוך כדי שיחה היא קבלה שיחת טלפון והתחילה לבכות זה מלחיץ אותי..."
תשובה: חשוב שנבין שגם אנשים חזקים לפעמים בוכים או לפעמים מרגישים חולשה. גם המורה עוברת את מה שכולנו עוברים וגם לה קשה. אני לא יודע מה היא שמעה בטלפון שכל כך הדאיג אותה אך זה ממש לא הענין החשוב. חשוב הוא שנבין שהמורה יכולה לתמוך בנו גם אם לפעמים קשה לה מאוד. גם לנו מותר לבכות וזה לא אומר שהפסקנו להתמודד או שאנחנו חלשים.
תלמידת כתה ח': "לפני שבועיים כאשר הייתה אזעקה המורה אמרה לנו לעשות נשימות וגם היא עשתה נשימות. וזה דווקא עזר והרגיע. אח"כ הייתה מיד עוד צפירה ושוב עשינו נשימות כעבור 6 דקות הייתה שוב צפירה וכולם הפעם פחדו והתחילו לבכות והנשימות לא עזרו...".
תשובה: נשימות זה לא קסם. הנשימות עוזרות לנו להוריד את רמת המתח שלנו אך הן לא יעבדו תמיד באותה רמה של הצלחה. אחרי שלוש פעמים של צפירה רמת המתח עלולה להיות מאוד גבוהה והנשימות לא יצליחו להרגיע אותנו עד הסוף. זה הגיוני לפחד צפירה הראשונה, ובודאי שזה הגיוני בצפירה השלישית. הנשימות אחרי 3 צפירות לא ירגיעו לגמרי אך הן יכולות להוריד במעט את רמת המתח כדי שנוכל עדיין לתפקד, גם אם אנחנו לא לגמרי רגועים ואפילו מפחדים.
תלמיד כתה ה': "אימא שלי לא רוצה שאני אלך לבית הספר כשיש קסאמים היא אומרת שאין מיגון אבל המורה ובית הספר אומרים שחשוב שנלך כי זה מרגיע להיות בכיתה איפה שכולם. אבא מעדיף לא להתערב. מה לעשות?"
תשובה: קודם כל ההורים שלך קובעים ובמקרה זה אם אבא מעדיף לא להתערב, אתה צריך לשמוע בקולה של אמא. היא זו שאחראית עלייך יותר מכולם. יחד עם זאת, אם אתה מרגיש יותר רגוע בבית הספר ועצם הישיבה בבית לבד יותר מלחיצה אותך, אתה יכול לדבר עם אמא על כך. בדוק בבית הספר מהן בכל אופן אמצעי המיגון האפשריים. אם אתה לא לגמרי חשוף בבית הספר, אולי אמא תשנה את דעתה. בכל מקרה, קבל את החלטתה הסופית.
תלמיד אנונימי ללא פרטים מזהים: "המורה אמרה לנו לעשות נשימות כי זה מרגיע והיא גם משתמשת עם בלונים שיש לה בתיק. מציעה שננפח אותם ונגיד כל מיני מילים מרגיעות אותי זה מעצבן וזה גם לא עוזר. לחברים שלי דווקא כן עוזר... מה לעשות?"
תשובה: לא לכל אחד כל טכניקה עוזרת. האם יש דברים אחרים שעוזרים לך? האם אתה יכול למשל להשתמש בדמיון של מקום בטוח כדי להירגע? או אולי כל הדברים האלו לא מדברים אלייך ולעומת זאת תרגיל של הרפיית שרירים, משחק המלך אמר או סתם קצת תרגילי התעמלות, עוזרים לך להשתחרר ממתח. אני בטוח שהמורה אומרת לכם שאין דרך אחת להתמודד עם מתח ומאפשרת לכל אחד לעשות זאת בדרכו. אם אין לך שום דרך לשחרר מתח, חשוב שתתייעץ בנושא זה עם המחנכת או עם היועצת.
שני תלמידים בכיתות י' וח' מבית ספר דתי: "אתם יכולים לשכנע את המורה שלנו שתיתן לנו לשחק בהפסקות בכדורגל (אחרי שנחתו קסאמים) היא אומרת שזה לא בטיחותי להיות בחצר אבל אני זקוק לשחק עם החברים שלי בכדור זה מרגיע אותי... או לעשות משהו אם השרירים שלי. אתם אולי מוכנים לדבר איתה?".
תשובה: יש הנחיות ברורות בבית הספר מתי מותר להיות בחצר ומתי צריך להיות בתוך מבנה. אם ההנחיות אומרות שמותר והמורה ליתר בטחון מבקשת שתישארו בפנים, נסו לשכנע אותה – היא האחראית עליכם כאשר אתם בבית הספר, ובכל מקרה קבלו את דעתה. אם זה בלתי אפשרי להיות בחצר או שהמורה חושבת שזה לא נכון, הציעו לה להשתמש במה שלמדתם בתוכנית חוסן, בתוך הכתה. אתם כנראה תעדיפו להשתמש בטכניקות שקשורות יותר בפעילות של הגוף. כיווץ והרפיית שרירים, המלך אמר ואולי אפילו סתם תרגילי התעמלות או משחקי כדור יותר מתונים שאפשר גם לשחק בתוך הכיתה. כל זה כמובן בהחלטה של המורה עם הכתה.
מורה מחנכת כתה י': "אמא שלי גרה לבד בקומה שמינית. בניין שאינו ממוגן, אני יודעת שהיא משקשקת מחרדה איך אתם מצפים ממני שאמשיך ללמד ולהיות רגועה (יחסית עם הילדים בכתה שלי?)".
תשובה: חשוב קודם כל להבין שהחרדה לאמא שלך לא נובעת דווקא ממצב הסכנה בו היא נמצאת. אני מניח שאמא שלך גם יוצאת מהבית וחוצה כבישים במעברי חציה... אלו מצבים הרבה יותר מסוכנים, אם תחשבי על זה. בכל אופן אני מניח שאינך דואגת לה במקרים אלו באותה רמה שאת דואגת כאשר יש צפירה. לכן הבעיה הופכת להיות יותר סובייקטיבית. ברגע הצפירה את באופן טבעי ממוקדת בחרדה לאמא שלך ומוטרדות מהחרדה שלה. את צריכה אז להתמודד עם החרדה של אמא שלך ועם החרדה שלך בעקבות זאת. בזמן הצפירה עצמה אין לך מה לעשות בקשר לכך ומה שאת צריכה לעשות זה לשנות את מיקוד הקשב שלך ולהתמקד במה שקורה כאן ועכשיו. איתך ועם התלמידים שלך. זה אפשרי בעיקר אם את יודעת שכרגע אין לך סיבה אוביקטיבית להיות בחרדה יותר מאשר במצב בו אמך חוצה את הכביש. יש בתוכנית חוסן ( מיועד לתלמידים שעברו את ההכשרה ) את טכניקת הזום שמלמדת אותך שאפשר שלא להתמקד בבעיה גם אם היא אמיתית, אך לא ניתנת לפתרון עכשיו. נסי לעבוד עם הזום...יחד עם זאת ניתן להוריד את רמת החרדה של אמא שלך על ידי הכוונתה לפעילות שמגבירה הגנה – כמו להתרחק בזמן הזה ממרפסת דרומית אם יש כזאת או להיכנס לחדר מדרגות בקומה אמצעית (או כל הנחיה אחרת שיש מהגורמים הביטחוניים למציאות כזאת). אם היא זקוקה לעזרה מקצועית, הפני אותה לקבלת עזרה מקצועית.
גננת (מעדיפה להישאר בעילום שם): יש לי גן נהדר. אני מבצעת את כל ההנחיות שהפסיכולוגית לימדה אותנו עם הילדים בגן. הבעיה היא שיש לי שני תאומים זהים המבקרים בגן סמוך ואני לא מצליחה להתרכז חושבת רק עליהם. בעלי עובד בחלוקת בלוני גז מחוץ לעיר. שלשום (כשנפל הקסאם על הקניון) בכיתי ואיבדתי את הריכוז... אני מנסה להיות בשליטה וזה לא הולך.. מה עושים"?
תשובה: אותה התשובה כמו למורה עם החרדה לאמא שלה – שינוי מיקוד הקשב. אפשר גם בנוסף לחפש מחשבות מכשילות שאולי נמצאות שם ברקע כמו: "בטוח שמשהו רע קורה כרגע לילדים שלי" ואז לעבוד במודל שלושת הצעדים. כמפורט להלן: לשים סימן שאלה ולהגדיר את המחשבה לא כמציינת עובדה אלא כמחשבה או פחד ומכוונת להתמודדות. "בטוח שמשהו רע קורה כרגע לילדים שלי"? – "אני מפחדת עכשיו שמשהו רגע קורה כרגע לילדים שלי אך אין לי שום סיבה להתרכז בפחד כזה. לא קרה שום דבר באזור שלנו ומותר לי לא להתעסק בכך. אבדוק שאכן יש להם תנאי מיגון מקסימליים בגן שלהם ואוכל לא להתמקד בכך".
תלמיד י"ב: "מאז שהקסאמים התחילו ליפול שוב אני מאבד ריכוז ולא מצליח להתכונן המורה הזמינה את הורי ואמרה שאני יורד בלימודים. אני חושב שזה בגלל המצב הביטחוני.. מה לעשות?"
תשובה: חשוב להבין מה מפריע לך לריכוז. האם אתה באמת עסוק בדאגות חלק גדול מהזמן? האם פתאום הלימודים נראים לך פחות חשובים בגלל האירועים האלו? אם זה כך, אז קודם כל חשוב להבין שמה שקורה לך הוא הגיוני ושזה משפיע באופן כזה או אחר על כולם. יתכן שעליך זה משפיע יותר מאשר על אחרים. הסיבה לכך יכולה להיות אופן המחשבה שלך. בתוכנית חוסן עסקנו בכך. חשוב שתבדוק איזה מין מחשבות יש לך בקשר לקסאמים ולמצב הביטחוני. האם יש לך מחשבות מכשילות כאלו כמו: "לעולם לא יהיה כאן יותר בטוח", "אין טעם לכלום, ממילא החיים לא שווים ואפשר כל רגע להיפגע", "המצב רק יחמיר יותר ויותר". מחשבות כאלו אכן עלולות מאוד להפריע לנו. נסה לאתגר את המחשבות הללו בעזרת מודל שלושת הצעדים. זוכר? אחרי שאתה מזהה את המחשבה, שים עליה סימן שאלה ונסח אותה אחרת. למשל: "אין טעם לכלום?, ממילא החיים לא שווים ואפשר להיפגע כל רגע ורגע?" ובמקום זה – אני מרגיש כרגע שאין טעם לכלום ושהחיים לא שווים ו/או אני מפחד כל רגע להיפגע ולכן עלי לבדוק איך גם בתנאים האלו אני יכול לעשות את החיים לשווים או להגן על עצמי בצורה הכי טובה. במקום להיכנס לחוסר אונים כדאי לחפש את הדרך להרגיש יותר בטוח ולעשות דברים שיהיו שווים בשבילי.
אם המחשבות האלו ממשיכים להטריד תוכל להשתמש בטכניקה כמו הזום כדי לוותר עליהן. אחרי שביצעת את מודל 3 הצעדים (כאמור, מיועד לתלמידים שעברו את הכשרת חוסן ומי שלא עבר יכול ללמוד מהדוגמאות הניתנות בתשובות לשאלות שאת/ה קורא/ת באתר הנוכחי )יהיה לך יותר קל להניח למחשבות האלו ולא לעסוק בהן.
תלמיד מבית ספר מקצועי: "בחודש האחרון הורי לא מאפשרים לי לעזוב את הבית אחרי החשיכה. הם טוענים שהעיר לא מוגנת ואם יפול קסאם אני בסכנה. כל החברים שלי יוצאים כרגיל ואין להם בעיות עם ההורים. אני לא אחזיק מעמד אבל גם לא רוצה להתעמת איתם. מה עושים?"
תשובה: ההורים שלך מגיבים מחרדה ובאמת לא בצורה רציונאלית. אין הבדל ברמת הסכנה בין היום ובין הלילה אם כי הלילה עלול להיתפס כיותר מפחיד. במקרה זה הם צריכים להתמודד עם החרדה שלהם. נסה לשכנע אותם שההורים של החברים שלך שנותנים להם לצאת בלילה, אינם הורים פחות טובים. הם רק פחות חרדים. אמור להם לנסות להתמודד יותר טוב עם החרדות שלהם. עשה זאת בעדינות ולא בתוקפנות. הבן אותם, אתה מאוד חשוב להם והם מאוד חרדים. אני מקווה שתצליח לשכנע אותם. במידה ולא, תאלץ כנראה להתפשר לפחות לזמן מסוים.