בג"ץ מאשר היום באופן סופי את ההחלטה להרוס חלק מביתו של המחבל שביצע את הטבח בישיבת מרכז הרב. בכך דחה בג"ץ את הערעור שהגישה המשפחה נגד ההחלטה לביצוע ההרס, החלטה שהתקבלה לפני יומיים.
המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון, השופט ריבלין, הכריע לדחות את עתירת השפחה וגולל בהחלטתו את המהלכים המשפטיים שהובילו להחלטה. הוא תיאר את מניעי העתירה נגד החלטת ההרס. "טוענים העותרים כי חזרתו של המשיב (אלוף הפיקוד) לעשיית שימוש בסמכותו, לאחר שפסק מכך במשך תקופה מסוימת, מצדיקה לקיים דיון נוסף מפני שהמדינה אינה יכולה "לפעול נגד אחד מתושביה בשל עולם של אחרים", ובכלל זה אין להעניש או להרתיע באמצעות פגיעה בבני משפחתו של מבצע פיגוע", ציטט השופט מתוך עתירת המשפחה אך קבע כי "דין העתירה להידחות".
השופט ריבלין קבע כי "פסק-הדין של בית-המשפט העליון בחן את העקרונות שהותוו בפסיקה לעניין הסמכות הקבועה בתקנה 119. פסיקה זו, מחד גיסא, דחתה את הטענה כי לא ניתן לעשות שימוש בסמכות זו כנגד תושבי המדינה, ומאידך גיסא, קבעה כי יש לפרש את הסמכויות המצויות בתקנות ההגנה ברוח חוקי היסוד". עוד קבע כי "בפסק-הדין ציינו השופטים כי הטענה השוללת את הפגיעה בבני משפחותיהם של מחבלים נדחתה גם היא בפסיקה לאור שיקולי ההרתעה שאותם משרתת הפעלת הסמכות הקבועה בתקנה 119".
עוד סיפר השופט ריבלין כי לאחר הכרעה זו בדבר היכולת לשוב ולהשתמש בסמכות המוקנית לאלוף הפיקוד נפנה בית המשפט לדון בשאלה העיקרית שהתעוררה בעתירה, והיא חזרתו של האלוף מהמדיניות שעליה הצהיר בשנת 2005 כלומר השעיית השימוש בסמכות זו. השופט מזכיר כי גם בהצהרתו משנת 2005 הבהיר האלוף כי הוא מותיר בידיו את שיקול הדעת לחזור בו ממדיניות זו בנסיבות המתאימות. "בית המשפט לא מצא בפסק-דינו מקום להתערב בהחלטתו של המשיב לשנות ממדיניותו בהתאם לעקרון המתיר לרשות להתאים את מדיניותה לנסיבות המשתנות".
הוסיף השופט ריבלין וציין כי בקבלת ההחלטה לביצוע ההרס הבהיר בית המשפט כי אין בשינוי המדיניות מצדו של האלוף כדי להביא לשינוי במדיניותו העקבית של בית המשפט שלפיה בית המשפט אינו נוטה להתערב בהערכותיהם של גורמי הביטחון בדבר יעילותם של אמצעי הרתעה כאלה ואחרים.
לנוכח כל אלה קובע ריבלין כי "פסק-הדין, אפוא, נסמך על שני אדנים: הראשון, ההלכות שנקבעו בפסיקה בעניין הפעלת הסמכות הקבועה בהוראת תקנה 119; השני, העיקרון המתיר לרשות לשנות את מדיניותה בהתאם לשינוי הנסיבות. שני אדנים אלה מעוגנים היטב בפסיקתו של בית-משפט זה, ואין בהם לא סתירה להלכות קודמות ולא חידוש אשר מצדיקים לקיים דיון נוסף".