במסגרת מבצע "עופרת יצוקה", שעורך צה"ל בעזה הפציץ חיל-האוויר שורת מסגדים המהווים מחסה לפעילות חבלנית המתרחשת בתחומם. החוקר דותן גורן, דוקטורנט במחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן, קובע כי שימוש זה של מחבלי החמאס במקומות מקודשים לאיסלאם כמסווה לפעילות חבלנית עוינת אינו חדש בתולדות הסכסוך היהודי-ערבי בארץ-ישראל ויש לכך תקדימים.

במסגרת מחקרו האחרון מתמקד גורן בסוגית המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בארץ-ישראל בעת החדשה, ובמחקר זה נוכח בסוגיה זו של ניצול מקומות מקודשים לאיסלאם לטובת המאבק הערבי ביהודים.

כדוגמא לדבריו מציג גורן שני מקרים. בראשון הופך מסגד כיפת הסלע עצמו למחסן אמל"ח של ממש. המקרה השני זכור לכולנו מהשנים האחרונות – ההתבצרות בכנסיית הבשורה:

במהלך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936) נרצח לואיס אנדרוס מושל מחוז הגליל (26.9.1937) על-ידי אנשי כנופיית טרור ערבית. בעקבות המקרה הדיחה ממשלת המנדט הבריטי את המופתי של ירושלים חאג’ אמין אל-חוסייני מכל תפקידיו (30.9.1937). באותם ימים שהה המופתי בקביעות במתחם הר הבית ולא יצא את שעריו בכדי להתחמק ממעצר על-ידי המשטרה הבריטית, שחששה מעימות בתוך המקום הקדוש. כשבועיים-לאחר-מכן הוביל המופתי פעולת הסחה, שכללה ביצוע פיגועים בירושלים ובחסותה נמלט מהארץ. לאורך 1938 התפרסמו בהזדמנויות שונות דיווחים בתקשורת וידיעות מודיעיניות כי מתחם הר הבית משמש מקלט לחברי כנופיות ערביות ולאחסון חומרי חבלה. הערבים אף ניצלו את פעולות הווקף המוסלמי ושלטונות המנדט לשיקום מבנה כיפת הסלע בכדי להטמין במתחם הר הבית אמצעי לחימה כפי שפורסם בגיליון הערב של הארץ מ-15.7.1938: "בחיפוש שערכה אתמול המשטרה בשיתוף עם הצבא בעיר העתיקה נמצאה בשטח מסגד עומר סמוך למסגד כפת הסלע כמות הגונה של נשק. הנשק נמצא התוך חמרי בנין שהוכנו בשביל תיקון בדק המסגד. בין השאר נמצאה כמות של פצצות, כדורים ורובה אחד".

ביולי 1938 החלו מאות אנשי כנופיות ערביות לחדור אל העיר העתיקה בירושלים ודחקו ממנה את המשטרה הבריטית. השתלטות זו הושלמה בראשית אוקטובר ולא הותירה לבריטים ברירה אלא לכבוש אותה מידיהם בחזרה. במבצע בזק פרצו גדודי הצבא הבריטי אל תוך החומות תוך שימוש בכוח רב ונתקלו בהתנגדות מועטה. רבים מאנשי הכנופיות נמלטו מהעיר או מצאו מסתור בהר הבית שאליו נמנעו הכוחות מלהיכנס. במהלך הסריקות אחר חשודים הזמינה הנהלת הווקף את הצבא לערוך חיפוש במתחם הר הבית בניסיון להוכיח כי אין במקום נשק. אולם כאשר הגיעו הסורקים לצריח המסגד (מינרט), שממנו קורא המואזין לתפילה נמצאו בו "...מספר תיבות שנתרוקנו מרימוני יד". על-כך נכתב ב’טיימס’ כי "המוסלמים עצמם חללו את השטח הקדוש בעיניהם. בידי הממשלה ישנן הוכחות על המעשים שנעשו באותו מקום".

עדות נוספת לשימוש הצד הערבי במקום קדוש לצרכיו המלחמתיים התרחשה במהלך מבצע "חומת מגן" (מרץ-מאי 2002). באפריל 2002 קבוצה של 39 מבוקשים פלסטינים חמושים ברובים ומטעני חבלה התבצרה בכנסיית המולד בבית-לחם. הקבוצה, החזיקה בכמרים ובאזרחים ששהו בכנסייה כבני ערובה וניהלה עם כוחות הביטחון הישראלים משא ומתן, שעורר הדים ברחבי העולם בכלל וברחבי העולם הנוצרי בפרט. לבסוף הושג הסכם, שבעקבותיו החל פינוי האזרחים והוגלו 26 מבוקשים מדרג הביניים לעזה. פרשת ההתבצרות הסתיימה לאחר שמדינת ישראל הסכימה להגליית 13 מהמבוקשים הבכירים לחו"ל כתוצאה מנכונות בינלאומית לקליטתם, בשש מדינות האיחוד האירופי הקתוליות (איטליה, יוון, אירלנד, בלגיה, פורטוגל וספרד).

"הכנסת המקומות הקדושים אל תוך מעגל הלחימה חורגת מייעודם המקורי ומטילה דופי בחשיבותם הדתית ולכן על הצד הערבי והנהגתו מוטלת האחריות לפעול להפסיקה בטרם תביא לליבוי ולהעצמת הסכסוך על רקע דתי",אומר גורן כלקח עיקרי ומרכזי של מחקרו.