היחסים בין חמאס למצרים הפכו לעוינות של ממש. עאישה עבד אל-האדי, המכהנת כשרת העבודה בממשלת מצרים, כינתה (10 בינואר 2009) את מנהיגי חמאס כאנשים "המאמצים תפיסה קיצונית וטרוריסטית". הוא הוסיפה ואמרה, כי התפיסה הקיצונית של חמאס היא הגורם לסבל של תושבי רצועת עזה, בגלל "החלטותיהם השחצניות וההתנגדות להפסקת אש עם ישראל".
עבד אל-האדי הוסיפה וציינה, כי מצרים פתחה את מעבר רפיח על מנת לאפשר כניסתם של פצועים, ואולם לא המעבר לא יפתח באופן מלא על מנת שלא "לתת בידי ישראל למשש את יעדה ליישב את הפלסטינים בסיני". היא הזכירה, כי יאסר ערפאת סירב לאפשר לפלסטינים להחזיק באזרחות מצרית או זרה אחרת כדי לשמור על הזהות של העם הפלסטיני ומאבקו הלאומי.
ובתוך כך, מצרים ממשיכה לפעול למציאת הסדר שיביא להפסקת אש ברצועת. במסגרת זו הציעה קהיר לפרוס כוח של הרשות הפלסטינית שבהנהגת אבו מאזן בגבול רצועת עזה עם מצרים אשר יהיה מופקד על מניעת הברחות נשק. מצרים מתעקשת על חזרה להסכם המעברים מ- 2005 (הסכם שקדם להתנתקות) במטרה מוצהרת שלא להעניק לרצועת עזה מעמד של "שטח משוחרר" ולחזק את הטענה שרצועת עזה עדיין נתונה בידי "הכיבוש הישראלי" גם לאחר ההתנתקות.