החוקר הבכיר יורם שוויצר, איש המכון למחקרי ביטחון לאומי, סבור כי המרוויחה הגדולה של הלחימה בדרום היא דווקא איראן הדואגת לנצל את תשומת הלב המופנית לרצועת עזה להתחמשות.
במאמר אותו פרסם באחרונה קובע שוויצר כי "בחסות המלחמה הזו, כמו גם בחסותה של המלחמה הקודמת בלבנון בין ישראל לבין חיזבאללה, מרוויחה איראן זמן יקר כדי לקדם את היעד האסטרטגי המוביל במדיניותה בשנים האחרונות - השגת יכולת לייצר נשק גרעיני".
לדבריו בעוד העולם תוקף את ישראל נותר חלקה המרכזי של איראן בהצתת סבבי הלחימה במזרח התיכון הרחק מן העין הציבורית. זאת למרות שאיראן "עומדת במלוא כובד משקלה, מאחורי אימונם, ציודם, חימושם ומימונם של ארגוני השליח שלה במזרח התיכון".
שווייצר קובע כי איראן "מצליחה להתחמק מביקורת של ממש". זאת למרות שאיראן מפיקה מהתלקחות מעשי האלימות רווח כפול: "האחד היא מסייעת בהכנת הכוחות המקומיים לקראת לחימה - ושלחימה פורצת מופנית תשומת הלב הבינלאומית למוקדים רחוקים ממנה - ושנית, היא זו שנקראת לסייע בשיקומם של הכוחות התת-מדינתיים המשרתים את ענייניה. איראן עושה זאת במרץ ובאדיקות ומחמשת ומציידת אותם שוב לקראת סיבוב לחימה אפשרי נוסף".
במאמרו מנתח שווייצר את מהלכיה של איראן בשנים האחרונות וקובע כי "מאז עלה לשלטון המשטר של חכמי הדת באיראן הוא משתמש בטרור ככלי אפקטיבי לקידום מטרותיו המדיניות".
הוא מזכיר כי בשני העשורים הראשונים לשלטון האייטולות השתמשה איראן בטרור באופן ישיר ובוטה באמצעות סוכני המודיעין שלה, אותם שלחה לחסל אופוזיציונרים באיראן וגולים מתנגדי המשטר מחוץ לאיראן כולל במדינות מערביות, מבלי שהיססה לפגוע בריבונותן ולהפר את חוקיהן. במקביל, הפעילה איראן ארגוני-שליח אשר עסקו גם הם בחיסול אופוזיציונרים, כדוגמת חיסול הגולים מהמפלגה הכורדית בברלין בשנת 92', והרחיבה את פעילותה נגד יעדים של מדינות מערביות וערביות, אשר מדיניותן הייתה מנוגדת לאינטרסים של המשטר באיראן.
"בשנים האחרונות עברה איראן למדיניות של גישה עקיפה לשימוש בטרור, אשר במוקדה עמד שדרוג יכולתם הצבאית של בני חסותה". זאת באופן מלא או חלקי "באמצעות אספקת ציוד ואמצעי לחימה באיכות גבוהה ביותר, וכן באמצעות אימונים צבאיים מתקדמים בשטחה הריבוני. אלה נועדו להעניק להם יכולת להטריד ואף להתעמת צבאית עם יריביה של איראן ובראשם ישראל".
מתוך גישה זו אימנה איראן רבים מקרב אנשי חיזבאללה וסיפקה לארגון את מיטב הציוד ואמצעי הלחימה המצויים בידה עד שהביאה אותו לרמת לחימה הדומה לזו המצויה אצל צבאות סדירים במדינות ריבוניות. יכולת זו הוכחה במלחמת לבנון השנייה ושרתה כמצופה את האינטרס האיראני.
שווייצר מבהיר כי מדיניות זו אינה רק נחלתו של ארגון החיזבאללה ו"מזה כמה שנים נוקטת איראן במדיניות דומה גם כלפי החמאס למרות שקשרי השתיים שונים מאלו שמתקיימים בין איראן לחיזבאללה".
"איראן היא זו המספקת לחמאס רקטות ארוכות טווח המטרידות ומשבשות בימים אלה את חיי תושבי ישראל בדרום הארץ ואפילו עלולות להגיע פאתי מרכז ישראל. איראן גם סייעה לחמאס (וכמובן גם לג'יהאד האסלאמי, שהיה פעיל מרכזי בירי על ערי הדרום שהובילו לשבירת הפסקת האש ובסבירות גבוהה שותף לירי המתבצע בימים אלה נגד ערי ישראל) בהכשרת חלק ניכר מהכוח הלוחם שלו. אנשי החמאס עברו בשנים האחרונות הכשרות צבאיות ממוסדות באיראן, החל מקורסים בסיסיים שנמשכו חודש וחצי ועד אימונים מתקדמים שנמשכו כחצי שנה. בכך העניקה איראן לחמאס הכשרה חיילית ופיקודית ברמה גבוהה וציידה אותו כך שהפך בסיועה מארגון שמפעיל חוליות טרור לכוח צבאי היררכי מאומן ומצויד למלחמה נגד ישראל".
לטעמו של שווייצר על ישראל מוטלת משימת חובה בימים אלה, עד לכניסת הנשיא האמריקאי הנבחר אובמה לתפקידו והוכחתו את הצלחת דרכו מול האיראנים. לדבריו על ההסברה הישראלי חלה "חובה לחשוף בפני מעצבי דעת הקהל העולמית את תפקידה של איראן כמציתת אלימות סדרתית באזור וכמרוויחה העיקרית ממנה".
הוא מזכיר כי רווחיה של איראן מהמהומה בדרום "באים לביטוי בכמה מישורים: הסתת מוקד תשומת הלב של הקהילה הבינ"ל מסוגיית הגרעין לעבר פרץ האלימות באזור והצורך להשקיע מאמצים בפתרונו; התשת החברה הישראלית במאבק מתמיד; העסקת צה"ל ופיזור מאמציו; ביסוס וחיזוק תלותו של החמאס באיראן שיאלץ אותו לשמש כלי בשרות המדיניות שלה ויעגן את מחויבותו לשרת את האינטרסים שלה".