פרופ' אלון טל (התנועה הירוקה-מימד) הגיש היום דו"ח לועדת החקירה הממלכתית בנושא המים. מן הדו"ח עולה תמונה חמורה של משק המים בישראל.
על םי הדו"ח אספקת המים בישראל (200 מ"ק לנפש) היא 50% מהכמות המינימלית שקבע האו"ם לאיזורים צחיחים.
עוד עולה מהדו"ח כי כתוצאה מהפגיעה במגזר החקלאי עקב המחסור במים מכך תחול עליה במחירי המזון הזמין לתושבי ישראל וירידה באיכותו. על פי תחזית ריאלית, אם לא יתחולל שינוי במדיניות, כבר בשנת 2025 – בעוד 16 שנה בלבד, מדינת ישראל לא תוכל לספק מים טבעיים לחקלאות.
בדו"ח נכתב כי מאז 1980 נסגרו 286 בארות בישראל מחמת הזיהום המתמשך. קידוחים רבים נוספים הוסבו לשימוש חקלאי בלבד כתוצאה מהעלייה בריכוזי מזהמים.
בנוסף מציין פרופ' טל כי אין תוכנית לאומית להתמודד עם ההמלחה המתמשכת של מי התהום ולשיקום האקוויפרים. הציבור בישראל הפנים את המצב הלקוי של איכות המים, ולפי סקרים, רובו מעדיף לקנות מים מינראליים יקרים לשתייה. אין הדבר מהווה פתרון לאותם משקי בית אשר אינם יכולים להרשות לעצמם מוצר יקר נוסף.
עוד מצויין בדו"ח כי כל תושבי המדינה עלולים להיחשף למזהמים נדיפים במהלך רחצה.
פרופ' אלון טל (התנועה הירוקה-מימד) אמר היום כי: "לאיש אין את הסמכויות לנהל את המים במדינת ישראל. הסמכויות מפוזרות בין יותר מידי גורמים, וזהו מצב הרה אסון. סגירת הבארות, מצב הנחלים, והתחרות על סמכויות בין משרדי ממשלה שונים מביאים את משק המים למצב קטסטרופלי. יש לפעול באופן מיידי לשיפור האכיפה בנושאי זיהום תוך התייחסות ספציפית למגזר החקלאי, יש לרכז את הסמכויות על המים ולמנוע תחרות בין הרשויות השונות, לייצר שת"פ עם הרשות הפלסטינית בגדה ולהגדיל את כמויות המים באמצעות התפלה ידידותית לסביבה".
בדו"ח מפרט פרופ' טל את המלצותיו למשק המים בישראל:
1. הבטחת הזכות למים לצרכים בסיסיים - ולא זכות לבזבז - המשפט הבינלאומי מעניק לזכות ה"גישה למים" מעמד של "זכות אדם" בסיסית ומדינת ישראל צריכה לאמץ עיקרון זה הלכה למעשה. לכן יש לפעול לחקיקת חוק בנושא ולהיערך בהתאם. ברמה הקהילתית, אין להשלים עם מצב כמו היום, כאשר חברת מקורות אינה מספקת מים לדלית אל כרמל ולעוספיה ותושבים אשר שילמו ארנונה לעירייה חיים בלי מים זורמים.
2. מים מושבים כמקור חיוני: שימוש חוזר בזרמי מים לצרכים נוספים מקובל מאד בחקלאות ובתעשייה. יש לפעול להגברת השימוש במים מושבים ואפורים להשקיית גינות ציבוריות ומשרד הבריאות חייב לקבוע תקנים סבירים כדי לאפשר ניצול מים אלו ולהגדיל באופן משמעותי את השימוש במים אפורים ומחזור מים ביתיים. יש להבטיח סיוע כספי מיידי לרשויות המקומיות לתשתיות החדשות הנדרשות.
3. איכות ולא רק כמות – יש להגביר את פעולות האכיפה באופן משמעותי מול מזהמי המים השונים, הן על ידי כוח אדם והיקף הדגימות של שפכים למיניהם והן על ידי החמרה בעונשים בפועל. יש לאמץ הצעת חוק שהוגשה בעבר אשר תקבע כי הקנסות יועברו לקרן ניקיון כדי לממן פעולות למניעת זיהום.
4. מים לטבע: יש לבטל את דרישות רשות המים לחייב את רשות הטבע והגנים לשלם עבור המים אשר יוקצו לטובת הטבע.
5. מחקר וחינוך- יש להמשיך ולהקצות תקציב הולם לביצוע מחקרים מדעיים חדישים ולחזק את הקשר בין הרשות למוסדות האקדמיים העוסקים במחקר. כמו כן לממן הכשרת מומחים בתחום המים.