כזכור שני הרכבים של בית המשפט העליון הורו להתיר את התהלוכה ואולם יממה לפני הדיון נאלצו השניים לשמוע בחדשות כי המשטרה תאסור את כניסתם לעיר. השניים טוענים כי המשטרה פגעה בעקרונות שלטון החוק ויש להשתמש בפקודת ביזיון בית המשפט .
בתשובת המדינה לבקשה נכתב כי התהלוכה נדחתה מיום 15.12. 08 בשל הערכות גורמי ביטחון כי בקיום התלוכה במועד שתוכנן קיים סיכון ממשי לשלום הציבור, נקבע כי התהלוכה תתקיים שבועיים לאחר מכן אך לא נקבע מועד מדוייק לקיום התהלוכה.
עוד נכתב כי במהלך השבועיים האלו יצא צה"ל למבצע 'עופרת יצוקה', "מאז תחילתה של הפעולה החלו מהומות במגזר הערבי, במסגרתן נעצרו מאות ערבים אזרחי ישראל. כמו כן,משטרת ישראל עברה לכוננות שיא", נכתב הודעה.
במדינה מסבירים כי לנוכח שינוי הנסיבות לא ניתן היה לקיים את התהלוכה בתקופה רגישה זו. המדינה אף מודיעה כבר כעת כי לא ניתן יהיה לקיים את התהלוכה לפני קיומן של הבחירות הכלליות.
בתגובתם של מרזל ובן גביר להודעת המדינה הם טוענים כי בתשובת המדינה אין התייחסות לכך שהם שמעו על ביטול התהלוכה יום אחד בלבד לפני המועד המתוכנן לקיומה. כמו כן הם טוענים, "נאלצנו לשמוע מכלי התקשורת על "החלטת המשטרה", לא שמענו משפט וחצי משפט של התנצלות על כך שאותה "החלטה" פגעה בנו כאשר במשך כל השבוע שלפני המועד ארגנו את הצעדה , הזמנו אוטובוסים ועוד".
עוד הם מציינים כי "יום לפני הצעדה העיר אום אל פחם לא הייתה כלל בסערה והביקור הצפוי לא העסיק התושבים ואף לא גרם להפגנות או מהומות ברחבי העיר".
הם מדגישים כי "יומיים לפני הצעדה ביקשו גורמים איסלמים קיצוניים לערוך מפגן של עשרות אלפים כנגד אותה צעדה בתוך העיר אום אל פחם, לשם כך גויסה התקשורת הערבית, נתלו מודעות, הוזמנו אנשים ובסופו של יום הגיעו 60 איש לאותו מפגן התנגדות".
מרזל ובן גביר כותבים, "הימים היו ימי המלחמה והבהרנו לפרקליט כי אכן בימים של מלחמה גם אנו סבורים שיש לדחות את הצעדה, אך לאור ניסיון העבר ביקשנו קביעת תאריך מדויק ומוסכם על הצדדים ובהבטחה של נציגת המדינה כי יעשו מאמץ מירבי על מנת שהצעדה תתקיים בזמן שיקבע".
ביום ראשון (18.109) הודיעה להם המדינה כי לאחר התייעצות אין היא יכולה למסור תאריך מוסכם שבו תתקיים הצעדה.
לסיום הם כותבים, "עולה מכל האמור לעיל תמונה קשה ומדאיגה מהתנהגות מדינת ישראל. העותרים שואלים את עצמם האם לייחס דומה היו זוכים גם אנשי מצעד הגאווה שביקשו לצעוד בירושלים. ספק רב אם התשובה לכך היא בחיוב. מכל מקום אין לנו אלא לפנות לבית המשפט הנכבד ולבקש ממנו סעד".