ממש כאן הזהרתי אתכם לפני כמה שבועות שאם לא תתכוננו כראוי זה יגיע ויתפוס אתכם ללא המילים הנכונות. אז הנה זה הגיע ומי שנתפס עוד יכול לתקן, לעבור על המילים ולהצטרף לאלה שמוכנים כבר חודשים.
כן, כן, זה הגיע. שולי רנד פתח בראשיתו של מסע הופעות ברחבי הארץ עם שירי הדיסק 'נקודה טובה'. בינתיים מדובר בזרזיפים מוזיקאליים, הופעה פה הופעה שם, אבל כפי שנראתה אתמול ההופעה של רנד בירושלים הזרזיף הזה עוד צפוי להפוך לנחשול של ממש.
בניגוד למצופה, שאולי יעלה שולי רנד לבמה בפוזה רוקו-חרדית עם כיפה גדולה, ציצית ענק מתבדרת ברוח המאוורר שבצד, בתנועות ידיים מתלהבות ומשתלהבות, שולי רנד מפתיע ועולה לבמה עם קפוטה סגורה היטב ומגבעת ופשוט מתחיל לשיר. האמירה לצופים ברורה – זה אני ובשביל זה בדיוק הגעתם.
למי מהקהל שמורגל בהופעות מוזיקאליות, בולטת בשירים הראשונים שפותחים את ההופעה הזו הזרות שמלווה לכאורה את תנועותיו הקפואות משהו של רנד החנוט בקפוטה, אבל מהר מאוד מתקבעת אל התודעה ההבנה שהאיש הגיע לתת את עצמו, את שיריו שלו. בלי לנסות לחקות איזה וודסטוק חרדי משנות התשעים. יש לו אמירה והנה היא לפניכם.
לא חולף שיר אחד והקהל מוצא את עצמו חלק מההופעה. המבטים אמנם קפואים על דמותו הכובשת של רנד אבל השפתיים מלוות את השירה, כולל הניואנסים הקטנים של ה'אאאא...' וה'אוווו' שמעטרים פה ושם את שירי 'נקודה טובה'. אין ספק - כולם באולם הגדוש מכירים כל מילה, כולם גם העבירו די מחשבות על כל שורה ושורה בדיסק הזה, וההזדהות ניכרת בעיני כמעט כל אחד בקהל. כמעט אפשר לחוש את הרצון של כל אחד לשלוח לאוויר את פרשנותו המלומדת על שורה משיר זה או אחר.
ונכון. רוב היושבים בקהל היו סרוגי כיפות וסורגות כיפות, אך לא רק הם. נראה שזו ההופעה המוסיקאלית היחידה כיום (ואולי בכלל) שריכזה אליה ציבור חרדי, חילוני וסרוג גם יחד, ממש מיני ישראל אנושי. כך, אגב, נראית גם הבמה כשלצד החרדים שולי רנד עצמו והגיטריסט נחמן (איך לא) אלביט מנגנים גם אסף אמדורסקי, המתופף רן שמעוני והגיטריסט עמית יצחק החילוניים והכנר הסרוג ניצן חן רזאל (שאגב מפליא לנגן בצורה יוצאת דופן ומרתקת).
בהמשך ההופעה פושט שולי את הקפוטה, כנראה מרוב חום ואנרגיה, אבל מהמגבעת הוא לא נפטר עד תום ההופעה שבה הקהל קשוב לכל מילה ולכל ניואנס כאילו הייתה זו הפעם הראשונה שהוא נחשף לטקסטים.
שולי גם לא נותן לקהל שלו לשכוח ולו לרגע אחד שהבמה עבורו היא בית שני עוד מימיו כשחקן תיאטרון מוכשר ובין השירים הוא דוחק סיפורים קצרים על קטעי חיים ומחשבות באופן הייחודי רק לו והקהל נענה לו באהבה מצמיתה.
נכון. לעיתים שולי רומז ומבקש מהקהל מעט יותר השתתפות במחיאות כפיים, אבל אין מה לעשות. הקיפאון הזה שאוחז בקהל הוא חלק מהמחיר על טקסטים מורכבים, כאלה שנכנסים אל תוך הלב ומנענעים אותו לא מעט, כמאמר השיר. בכל אופן את הפיצוי מקבל שולי כשהוא עוצר לרגע את השירה ושומע את הקהל ממשיך לבדו מבלי לפספס אף תג.
בקיצור, כפי שניתן להבין – מדובר בהופעת חובה, אם נשארו עוד כרטיסים... ושימו לב צפויות לכם גם הפתעות בדמותם של שירים חדשים, שלאחר שהדיסק הרגיל אותנו לסגנון המיוחד של שולי, אנחנו ממש ערוכים לקלוט בהמון אהבה ולרוב גם בחיוך גדול, לפעמים גם צחוק של ממש.