עשרות אלפים ליוו למנוחות את חבר הכנסת הרב אברהם רביץ שנפטר הלילה בבית החולים הדסה עין כרם. ערוץ 7 העביר את ההלוייה בשידור וידאו חי.
נשיא המדינה ספד לרב רביץ ואמר: "ידידי הרב אברהם רביץ שהלך לעולמו היה תלמיד חכם וירא שמים שהרביץ תורה ברבים. רביץ, ידע לשלב בין לימוד תורה לעילא ולעילא לבין שירות הציבור. הוא היה סמל למשרת ציבור הן כרב, הן כמורה, והן כמגויס בשירותו בצה"ל ובלח"י. אברהם רביץ היה לעיתים קרובות גשר בין עולם התורה הליטאי לבין כלל ישראל, התנגד לכפיה והעדיף אמונה מתוך למידה. אפשר היה להתווכח איתו בידידות, מבלי לזלזל בדעותיו מתוך כבוד. מהיותו "שליח ציבור" בנשמתו היה אברהם איש משפחה למופת, הקנה ל 12 ילדיו ו- 77 נכדיו וניניו חוכמה ודעת יחד עם ערכי היסוד של היהדות: רגישות אנושית, הבנת השונה וכיבודו".
ח"כ ריבלין ספד לרב רביץ ואמר: "הרב רביץ המנוח - שהיה חרדי בהשקפתו מיום היוולדו ועד מותו - היה שותף מלא בחוויה הדמוקרטית ובפרלמנטריזם הישראלי. הרב רביץ היה קודם כל איש של ממלכה, ואחר כך איש של סקטור. הרב רביץ היה ונשאר אותו איש לח"י, שלוחם לא רק את מלחמתה של תורה, אלא גם מלחמתו של עם ישראל להקמת בית יהודי בארץ ישראל".
ריבלין הוסיף כי "הרב רביץ היה אמנם תקיף בעמדותיו, אך התנהל כאיש בעל פתיחות וסובלנות מיוחדים במינם. לכן זכה לאהדה וקרבה מכל חברי הכנסת, יהודים וערבים, ימין ושמאל, שומרי מצוות ושאינם כאלו. הוא היה אחד האישים היחידים בעולם החרדי, שהבינו נכונה את הדילמה של המגזר החרדי, כמיעוט הרוצה לשמור על זכויותיו וזהותו היהודית השורשית. בתחום הזה בוודאי, תוכר מורשתו לדורות".
כבר בשעות הבוקר הודיעו בוגרי מחתרת לוחמי חרות ישראל, על הרכנת ראשם עם מותו של הרב רביץ שהיה מלוחמי המחתרת טרם קום המדינה.
הרב רביץ סיפר בנאומו בכנסת, לפני כשנה בדיוק, כיצד הגיע למחתרת. האירוע שמשך אותו למחתרת היה רצח מפקד הלח"י, אברהם שטרן "יאיר", בידי הבולשת הבריטית.
"נער הייתי וגם למדתי בתלמוד-תורה "סיני", סמוך לרחוב מזרחי ב' בתל-אביב הקטנה. באחד הבקרים בחודש שבט תש"ב, ביום לימודים רגיל, שמעתי בכיתה עם חברי הנערים כמה יריות. רצנו לרחוב דרך המדרגות ומצאנו שם מהומה גדולה. שאלתי אנשים מה קרה, וכולם ענו: המשטרה הבריטית הרגה שודד ורוצח יהודי. חזרתי לכיתה ושם שאלוני חברי מה קרה, ומלמלתי להם את אשר שמעתי ברחוב. הרבי, שהיה המורה שלנו, פרץ בבכי ואמר - ואני זוכר את זה עד היום - "אבריימ'ל, לא רוצח ולא שודד יהודי הם הרגו. הם רצחו גיבור יהודי בעל מסירות נפש". הרבי הזה היה הרב יצחק ידידיה פרנקל, שלימים היה רבה הראשי של תל-אביב, חותנו של הרב לאו. הכיתה כולה נשתתקה, נדהמה. הכיצד? היינו בהלם. ואז התחלתי לחשוב. היטלטלתי בין המושגים רוצח, גיבור, שודד, מסירות נפש, והגעתי לכמה מסקנות שנטבעו בלבי ובנו את אישיותי הצעירה: לא כל מה שהגדולים אומרים זה אמת ולא כל מה שהרוב חושב זה תמיד צודק".
רביץ הדגיש כי "בזכותו של "יאיר" ידעתי כי לפנינו מלחמה של מעטים נגד רבים וחלשים נגד חזקים, להקים בית יהודי לנרדפים מגלות אירופה נגד הבריטים כובשי ארצנו. לח"י נכנסה ללבי כגרעין שנבט. יגעתי ומצאתי את דרכי עם הלוחמים בשורות הלח"י. וזכיתי ללחום את עיקר מלחמתי בירושלים".
לדברי הרב רביץ, הרבנים וראשי הישיבות החרדיים היו נגד כל המחתרות ולא רק נגד הלח"י, כי התנגדו לעובדה שבחורי ישיבה עוזבים את ספסלי בית המדרש לטובת פעולות כאלה. ובכל זאת, בלח"י היו חרדים רבים ששירתו במחתרת יותר מכל מחתרת אחרת.
"זאת גם הסיבה שחיציהם כוונו בעיקר נגד הלח"י, שמשכה יותר מכל את הלוחמים החרדים. ארגון "ההגנה" היה חלק מהממסד, האצ"ל היה ציוני ודיבר בשם אידיאולוגיות מזויפות של בית"ר שהיו מאוד זרות לאוזן חרדית. היחידה שדיברה אמת צרופה הייתה מחתרת הלח"י. הם דיברו על גירושם של הבריטים מהארץ, על מנת שיהודים יוכלו לעלות באופן חופשי וזה דיבר אלינו יותר מכל דבר אחר. מצבם של היהודים כאב מאוד לליבנו ולליבותיהם של בחורי ישיבות רבים, וזה מה שמשך את החרדים ללח"י", ציין רביץ.