בית המשפט המחוזי בחיפה גזר היום (ד') 13 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי ותשלום פיצויים של 20 אלף שקלים על סטפן בוריסביצ'ו בן 21, הנאשם המרכזי בפרשת התקיפה וההתעללות באיטה פוגל בחיפה, לפני כשנתיים.
בוריסביצ'ו נאשם במסגרת עסקת טיעון בשוד בחבורה, כניסה למקום מגורים בנסיבות מחמירות, חבלה בכוונה מחמירה והתפרצות. בוריסביצ'ו שב ואמר כי הוא מצטער על המעשה. עקב מצבה הבריאותי נעדרה הפעם איטה פוגל מאולם בית המשפט.
השופט שיף ציין כי עפ"י תסקיר המבחן הנאשם מעורב בפלילים מגיל צעיר מאוד. להבנת שרות המבחן, השתמש בסמים קלים לסרוגין. הוא לא שרת בצבא וניכרת בו הזנחה רגשית עמוקה, התחברות לעולם העברייני ודפוסי התנהגות אלימים. לדברי הנאשם, הוא סבל בעבר ארועים טראומטיים המפורטים בתסקיר, מה שהשפיע עליו בצורה עמוקה והרסנית. אמו של הנאשם אישרה את גרסתו. מחוות דעת קצין המבחן עולה, כי אפשר שחלק מהמידע המפורט בחוות הדעת הפסיכולוגית אודות הנאשם, קשור באותם אירועים. שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית שתינתן על ידו והמליץ לאפשר לנאשם טיפול נפשי עמוק ויסודי שיערך בבית הסוהר ושיסייע לו להתמודד עם משמעות התנהגותו האלימה והקשה לצורך מיצוי הכוחות הטובים שגלומים בו.
השופט שיף ציין כי לאחר ששמע את טיעוני ב"כ הצדדים, לא ראה סיבה לסטות מהסדר הטיעון העונשי, שכן התבקש להטיל את אותו עונש שהוטל ע"י ביהמ"ש העליון על הנאשם .
השופט הוסיף כי מעשיו של הנאשם חמורים וזועקים וכי את דעתו על מעשים אלו הביע בגזר דינו של הנאשם 1 עת קבע, כי: "עובדות האירוע המוסכמות בין הצדדים, הנן מזעזעות. כל השומע תצילנה שתי אוזניו. בעידן שבו מרבים לדבר על כבוד האדם וחירותו ועל החובה להגן על הפרט לרבות על כבודו, חירותו, גופו וחייו – נעשה מעשה נבלה שפגע קשות באשה קשישה וחסרת ישע. במשך כ-3 שעות בוצעו במתלוננת מעשים נוסח "התפוז המכני", מעין גרסה חוזרת לחרפת סדום ועמורה, שבאו לידי ביטוי בהתעללות פיזית ונפשית. אף שלמרבה הצער, הורגלנו במקומותינו לפרצי אלימות זדוניים, נראה כי הפעם חצה הנאשם את גבולות הרשע הן באופי המעשים, הן במשכם והן בבחירת הקרבן".
השופט שיף ציין כי מעשיו של בוריסביצ'ו באו לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן, שהנו פרי הסדר הטיעון בין ב"כ הצדדים. מעשים אלו דומים מאד למעשיו של הנאשם 1 שדינו נגזר. ההבדלים הקלים בין ניסוח כתבי האישום השונים בפרשה זו, אינם אלא פרי הסדרי טיעון. הסדרי טיעון מביאים לעיתים לידי ביטוי את ההבדל בין האמת המשפטית לאמת העובדתית. ברור שעל בוריסביצ'ו ליתן הדין על המעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן וקביעותיו העובדתיות לגביו, אין בהן כדי להשליך על חלקם של הנאשמים 2 ו-3 שלגביהם נקבעו העובדות בגזרי הדין שלהם שניתנו זה מכבר.
השופט סיכם את דבריו בדברים הבאים: " בגזר דין זה סיימתי טיפולי המשפטי בפרשה עגומה ומזעזעת שהביאה לגזירת עונשם של 3 נאשמים צעירים שפשעו קשות כלפי אשה קשישה. סיום ההליך המשפטי אינו אלא תחילתה הארוכה של דרך שיהא על הנאשמים לעבור במשך ריצוי עונשם הכבד. לא נותר לי אלא לקוות, שבמשך שנות מאסרם הממושך, יעשו הנאשמים חשבון נפש נוקב שיאפשר להם לחזור למוטב".