ד"ר אשר כהן, מומחה למדעי המדינה מאוניברסיטת בר אילן, מסביר כי הדיבור על 'קולות צפים' הוא כללי מידי, וכי צריך להפריד את אותה קבוצה לשני חלקים שונים. החלק הראשון הוא אלו שיש להם התלבטות קונקרטית, והם אלו שבמהלכו של השבוע הקרוב יגבשו דעה ובסופו של דבר ילכו להצביע. החלק השני, לדבריו, הוא כאלו שאין להם מושג במי הם תומכים, מהם תוכל לשמוע משפטים בסגנון, "אני לא יודע", "כולם בעצם אותו דבר", אני לא מבין בדברים האלו" וכדומה.
לדבריו, "המתלבטים מהקבוצה הראשונה ילכו ויפחתו במהלך השבוע הקרוב, עם התקרבותינו ליום המכריע, וגם אם חלקם יחליט רק ברגע האחרון, מדובר באנשים שבאים להצביע ומעורבים מבחינה פוליטית. הבעיה היא בסוג השני של האנשים, אשר רמת המעורבות הפוליטית שלהם הולכת ויורדת ועימה גם כן שיעורי ההצבעה".
כהן מזהה קשר בין קבוצת חסרי הדעה הפוליטית לבין קבוצת הבלתי מצביעים, ומזהיר מפני התופעה ההולכת ומעמיקה של ירידת שיעורי ההצבעה בישראל, "ממדינה שהייתה בשליש העליון של אחוזי ההצבעה בעולם התדרדרנו תוך כעשור לשליש השלישי, ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו תוך שנים ספורות עם שיעורי הצבעה של למטה מחמישים אחוז".
כהן מאפיין עוד תופעה שהולכת וצוברת תאוצה, והיא תופעת התפוררות הנאמנות המפלגתית. לדבריו, "אם עד לשנות השמונים ניתן היה לראות אנשים שניתן היה לכנות אותם "ליכודניק", "מערכניק" וכדו', הרי שכעת רוב האנשים מצביעים הצבעה שהיא ממוקדת מערכת בחירות ספציפית. אין יותר מחוייבות רגשית למפלגה ספציפית, מלבד במפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, ובמפלגות הערביות השונות.