בג"ץ דחה את עתירתה של עמותת אומ"ץ להורות לוועדה לוועדה למינוי דיינים להדיח את הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, מתפקידו כדיין בבית הדין הרבני הגדול.
העמותה טענה כי הדו"ח הציבורי החריף של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בעניינו של מצגר וממצאי המשטרה בקשר לחשדות לטובות הנאה שקיבל בבתי מלון בירושלים, מונעים ממנו מלכהן בתפקיד הדיין.
השופט אדמונד לוי כתב, כי "דעתי היא שבמקרה שבפנינו, לא עלה בידי העותרת להשית את הבסיס להתערבות שכזו. הוועדה סברה כי על-פי אמות המידה הראויות בעיניה לדיין, לא נפל פגם חמור במעשיו של הרב מצגר. חבריה ניתחו את התנהלותו וקבעו כי להשקפתם היא בגדר הנורמה. זאת, כמסקנותיה, בין משום שאין מדובר אלא בכשלים טכניים, בין משום שבפרט בימינו-אלה – הרושם החיצוני הוא חלק בלתי נפרד מעשייתם של שליחי הציבור, ובין משום שראוי להותיר את עניני המִנהל בידיהם של עוזרי הרב ואין להחזיקו אחראי תחתם".
לוי הוסיף "הנה כי כן, ועדת המינויים החליטה כי מעשיו של הרב מצגר אינם פוסלים אותו מלשבת בדין, על-פי המסגרת הנורמטיבית שהוועדה אמונה על קביעתה. הוועדה סברה כי דבר אינו מונע ממצגר לשפוט אחרים, ללמדם מוסר ונורמות התנהגות ראויות, ולצפות כי הכרעותיו יזכו לאמונם של המתדיינים ולאמון הציבור בכלל. זהו המנדט שניתן לה, וזוהי תוצאתה של ההחלטה להפקיד בידיה את כוח ההכרעה".
השופט יורם דנציגר העיר בהחלטה "כחבריי, השופטים לוי ורובינשטיין, אף אני סובר כי כשמציבים זה מול זה את חומר הראיות המפורט והמוצק שפרש היועץ המשפטי לממשלה בחוות דעתו מחד ואת הסבריו של הרב מצגר לגבי חלק מן הטענות שהועלו כנגדו מאידך, הרי שהסברים אלו נראים, על פניהם, תמוהים אם לא מופרכים...לדידי, אף אם לא עלו מעשיו של הרב מצגר כדי עבירה פלילית, הרי שמדובר במעשים בלתי ראויים ואפילו פסולים מן הבחינה הציבורית".