מנכ"ל ארגון בצלם, ג'סיקה מונטל, טוענת כי קיבלה באחרונה איומים על חייה ועל חיי בני משפחתה. בראיון לעיתון הבריטי "טלגרף" (ינואר 2009) מספרת מונטל, כי לאחר שמשטרת ישראל פינתה מתנחלים קיצונים מבית בחברון, היא קיבלה בביתה סידרה של שיחות טלפון מאיימות. בשיחה הראשונה (בחודש דצמבר 2008) נאמר לה לדבריה, בקול של אדם צעיר: "את וילדיך תשלמו את המחיר למה שהארגון שלך (בצלם) עושה". האלמוני המשיך להתקשר במשך מספר ימיים ולהשמיע איומים דומים.
מונטל ציינה כבר בעבר שפעילות ארגון בצלם, אותו היא מנהלת, מעורר כנגדה טענות בדבר "בגידה" בקרב חוגים שונים בציבור הישראלי. "קוראים לנו בוגדים, אוהבי ערבים ואפילו (משתמשים בביטויים) גרועים יותר, ואולם למרות המנטאליות המשתרשת בישראל, ולפיה כל דבר ייחשב מוצדק בשם הביטחון, סקרים מראים כי כרבע מהציבור תומך במטרות שלנו".
יש לציין, כי בחודשים האחרונים פורסמו באתרו של העיתונאי יואב יצחק סידרת מאמרים אשר חשפו את העמדות של ארגון בצלם ואת יעדיו. חברת הנהלת ארגון בצלם, פרופ' ענת בילצקי, הצדיקה בעת שעמדה בראש ארגון בצלם (2004) הריגת חיילים ישראלים בידי פלסטינים. לדבריה:
"כאשר מחבל/ת מתאבד/ת הולכ/ת לישראל ומפוצצ/ת את עצמו/ה יש בכך משום הפרה של זכות הישראלים [לחיים]. בצלם אינו חייב לעסוק ישירות בנושא זה, שכן המנדט שלנו נוגע לעיסוק בזכיות האדם בשטחים הכבושים. ואולם, מה בנוגע לפלשתיני התוקף התנחלות והורג מתנחל ולא את החיילים השומרים על ההתנחלות? ע"פ אמנת ז'נבה, החיילים השומרים על ההתנחלות הם מטרות לגיטימיות. אך מה בנוגע לנשים ולילדים הישנים בהתנחלויות? זכותם [לחיים] הופרה. הם אינם לוחמים".
פרופ' בילצקי טענה, כי לישראל אין זכות להתקיים כמדינה יהודית וכי יש לשאוף להקמתה של מדינה אחת בכל שטח פלסטין ולאפשר את מימוש זכות השיבה. לטענתה, הפליטים הפלסטינים שישובו לבתיהם אינם מהווים איום, אלא הם "יעשירו את חיינו ותרבותנו". היא ציינה ב"מסמך אולגה" עליו חתמה, כי "רק הכרה ישראלית בזכות השיבה, דהיינו לקיחת אחריות על העוול שגרמנו לבני הארץ עת הוקמה מדינת ישראל, תוכל לרפא אותנו-עצמנו מרדיפת שדי העבר ומהדיסוננס שבינינו לבין המציאות שבה אנו חיים ופועלים".