מלחמת ראש בראש
ויהי בשוך הבחירות, זה הזמן והמקום להעיף מבט קצר לאחור, או יותר נכון לומר - לפנים, ולהשקיף עליהן במבט-על. אני משער שגם בשעת קריאת הדברים טרם התבהרה המשמעות האמיתית של תוצאותיהן וטרם נפרסה המפה הפוליטית המלאה תחת שמיה של מדינת ישראל. עדיין, כך אשער, משחקי הפוקר והלוחמה הפסיכולוגית נמשכים, במשא ומתן עיקש ומתוחכם בינ-מפלגתי, בפיקוד איסטרטגי-על.
מסע בין כוכבים
בולטת מאד התופעה שכבר הצבענו עליה בעבר; הבחירות אינן בין מצע למצע, פוליטי או חברתי, אלא בין מסע למסע כוכבני או סיסמתי. הבחירות ברובן מתנהלות כתחרות בין אישים מאופרים, מונחי מומחי תקשורת ומעצבי תדמית. כמעט הכל נע סביב הקודקוד, ראש הרשימה, הוא ואין בלתו. שאר המועמדים, ישנים גם חדשים - מטושטשים, שקופים ובקושי ניצבים. תופעה זו אמורה במפלגות היותר גדולות, ולא במפלגות האידיאולוגיות. הן בכלל נדחקו לשולי המירוץ ומוצאות עצמן משחקות במגרש מנוכר, בזירה לא להן.
גם במפלגות בהן נבחרו מרבית הנציגים ע"י 'העם' בפריימריס, ולא מונו בצו המפקד - כמו הליכוד, קדימה והעבודה - לא היתה נוכחות של ממש במהלך הבחירות למספרי שנים, שלש ואילך. הם הוסתרו כמעט לחלוטין בתעמולת הבחירות. לכל היותר הם נחשפו ע"י גורמי השיווק במעטפת, כמביעי תמיכה ב'מנהיג/ה', וכורעי ברך לפניו. האם כך יהיה גם בהמשך הדרך, לאורך כל הקדנציה? כנראה שכן!
תופעה זו של "מה זה חשוב מי הח"כים פרט למוביל" היא בהגדרה נחלת המפלגות ה'אדמו"ריות', הבנויות על האחד היחיד והמיוחד - כמו ישראל ביתנו, ש"ס ויהדות התורה (שם המובילים הם רבני-חוץ) וכן מפלגות חד-פעמיות מכל הצבעים והזנים. תופעה זו מתגברת והולכת מכנסת לכנסת. מי זוכר שאת רשימת בש"ס פיארו בעבר ח"כים שהם ראשי ישיבות ו'פירמות' בפני עצמן, כמו הרבנים יצחק פרץ, משה מאיה, שלמה עזרן ושלמה גמליאל. איפה הם ואיפה ח"כי ש"ס דהיום, נעדרי העצמיות. כך בדיוק ב'ישראל ביתנו' - אוסף של כנועי 'הן' וצייתני 'אמן'.
ומה לי כי אלין? אם אין למפלגה מצע ברור ואין לה עמדה ידועה מראש בתחומי חיים רבים, ברור שהנבחרת חייבת להיות 'יס-מנית' - שהרי לכך נוצרה!
דמוקרטיה ירודה ומאופסת
ובכן, הלזאת יקרא דמוקרטיה? בעצם למה לא? ניתן לפתח תיזה במדעי המדינה שתטען שכשם שהאזרחים מצביעים למפלגות ומייפים את כוחן לדבר בשמם, כך בדיוק בכל מפלגה יש 'חד-ראש' שהוא מיופה כח לכל הח"כים. רק הראשים מתמודדים ביניהם וכוחם נמדד בכמות האצבעות העומדות לרשותם, כמעשה דירקטורים המייצגים בעלי מניות בהתאם לאחוזי ההשקעה. בעצם למה לא? פרק נוסף בתיזה יטען כי הח"כים יכולים להפקיד את 'אצבעם' אצל המוביל. בעצם למה לא?
וכבר מצינו אסמכתא תנ"כית לדבר; במלחמת גלית ניצבה "מערכה לקראת מערכה" (שמ"א יז,כא). גלית המתוחכם העדיף מלחמת ראש בראש, ולא מערכה קבוצתית: "למה תצאו לערוך מלחמה... ברו לכם איש וירד אלי" (שמ"א יז,ח), וכך הוי והסוף ידוע. לכשתמצי, על דרך האסוציאציה נסמיך פסוק מתיאור מלחמת דוד בגלית הגתי: "ותהי עוד מלחמה בגת, ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש, עשרים וארבע מספר" (שמ"ב כא,כ). גם בכנסת ישראל מכהנים גיבורים מרובי אצבעות...
זו דמוקרטיה במֵירָעָה, בשפלותה, בזילותה ובאפסותה.
משה רבנו ממנה נציגים נבחרים?
בדרך הילוכי בפרשתנו עלתה בראשי שאלה בדיוק בנשוא דיוננו; האם מינוי הנציגים הוא מלמטה, או נקבע ע"י המוביל הראשי שהם מכהנים תחתיו? בחפזי לא עמדתי דיי על פישרה של פרשה זו, והיא שטוחה בפניכם, הקוראים.
יתרו ממליץ למשה: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל... שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות ושפטו..." (יח,כא-כב). מי מינה כ-80,000 (ראו ברש"י) בעלי-תפקיד אלו, הכפופים למשה? האם הקודקוד או העם לשבטיו הוא שממנה את נציגיו? הפסוק (כה) לא משאיר מקום לספק: "ויבחר משה אנשי חיל... ויתן אותם". יפה! אך הנה משה עצמו בפתיחת נאומו בספר דברים (א,יג) משנה את התמונה: "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם". הוי אומר: העם בוחר את נציגיו, ולא מינוי-על.
אכן רש"י, בניגוד לפשוטו של מקרא, מפרש: "הבו לכם - הזמינו עצמכם לדבר", ותו לא! הוי אומר: מינוי-על! לעומתו מפרש הנצי"ב (העמק דבר): "הבו לכם - אתם תבחרו מביניכם". בעל אור החיים (דברים א,יג) מפשר: "ואשימם - הגם שאני אומר לכם 'הבו לכם', שאתם הבוחרים אותם, [הם] לא יהיו תחת מאמרכם ורשיונכם [אלא] אני אשים אותם לראשים עליכם".