אם אכן משקפות תוצאות הסקרים את תוצאות הבחירות האמיתיות, וככל הנראה גם אם תהיינה תנועות לכאן או לכאן הן לא צפויות להיות דרמטיות, הרי שהמנצח האמיתי של הבחירות הנוכחיות הוא לא לבני וכמובן לא נתניהו אלא הסוקרים.
מתברר שהסוקרים והסקרים שהנפיקו מדי שלושה ארבע ימים עיצבו למעשה את מפת הכנסת הבאה.
הליכוד הוא הקורבן העיקרי והגדול ביותר של הסקרים. לפני כחודשיים עוד התהדרו שם בהפרש של כעשרה מנדטים על פני 'קדימה'. התוצאות הללו והיהירות שהנפיקו אנשי התנועה בעקבות סקרים אלה גרמו לאנשי הימין לעשות שוב חושבים ולהעדיף חלופות אחרות. נתניהו מכר לתומכיו את עובדת בחירתו המובטחת והם קנו את הסחורה הזו בהנאה גדולה והחליטו להתפנק ולפנות לליברמן. אם נתניהו כבר בטוח בראש נשאר רק לעצב את ממשלתו ולשם כך החליטו תומכים רבים של הליכוד לערוק.
כשנוכח נתניהו בנטישה המסוכנת הזו מבחינתו זה היה כבר מאוחר מדי. גם כאן רק הסקרים הם שהעירו את נתניהו כשהוכיחו לו שהוא מתדרדר לקראת שוויון עם לבני ואולי אף פחות מכך. נתניהו שוב קרה סקרים ופעל לפיהם, אך כאמור, זה היה מאוחר מדי.
כשל נוסף שנולד גם הוא במלך החדש של הדמוקרטיה – הסקרים, הוא היחס למשה פייגלין. הסקרים שפורסמו בתקשורת, נזכיר לכם, הראו לנתניהו שליכוד עם פייגלין גבוה גורם לו להפסד של שישה מנדטים. נתניהו קרא, הפנים והחל לתקוף באמצעות אנשיו את יו"ר 'מנהיגות יהודית'. הוא הצליח, ניצח את פייגלין, אבל היה זה ניצחון פירוס. מחיר הניצחון הזה היה אחד: מצביעים רבים שהתכוונו להצביע ליכוד לא אהבו את ההתנהלות הזו של נתניהו ואנשיו והחליטו לנקום ולעבור לשכנים, לליברמן. חלק פשוט הבינו שאולי באמת הליכוד הוא לא הבית שלהם ואם הם מעט ימינה מנתניהו כדאי לחפש בית אחר. הם חיפשו ומצאו את הבית הזה, שוב, אצל ליברמן.
כך אירע שכמעט מכל כיוון אפשרי תיעתעו הסקרים בנתניהו ובכל פעם נגסו בעוגת המנדטים שלו.
אבל גם בצד השני היה לסקרים ולסוקרים מה לומר, ושוב זה פעל נגד נתניהו. לבני החלה את המרוץ הזה בפיגור גדול לעומת נתניהו, אבל גם כאן, סקרים בלתי מחמיאים וכתבות מחמיאות הובילו ציבור גדול של מצביעי 'העבודה' להבין שבמפלגתם אין תוחלת שלטונית ואם חפצי שלטון ושונאי נתניהו הם מומלץ להם לטפטף את מנדטיהם ללבני.