בברית חיילי האצ"ל, המאגד את ותיקי המחתרת שנלחמה בשלטון הבריטי, ציינו היום, י"ח בשבט, 65 שנה לפרוץ המרד נגד השלטון הבריטי.
פרוץ המרד מצוין בפעולה הראשונה, שהייתה נגד משרדי העלייה של שלטונות המנדט הבריטי בארץ. משרדים אלה סימלו, יותר מכל דבר אחר, את הגבלת העלייה ומניעת הצלתם של יהודי אירופה. משרד העלייה הקפיד לתת רישיונות עלייה אך ורק על-פי המכסה שנקבעה ב"ספר הלבן", לפיו מספר העולים לא יעלה על 1500 בחודש. ממספר זעום זה ניכו את מספר היהודים שעלו באופן בלתי-ליגלי (המעפילים) ושנתפסו על-ידי השלטונות. משרדים אלו ריכזו את החומר על העולים הבלתי-לגליים ועל תנועות ההעפלה, והיו שנואים במיוחד על כל הישוב.
במוצאי שבת "יתרו", אול לי"ט בשבט, (12 בפברואר 1944), התקיפו לוחמי האצ"ל בעת ובעונה אחת את משרדי העלייה בשלוש הערים הגדולות: ירושלים, תל-אביב וחיפה.
משרדי העלייה בירושלים שכנו בקומת מרתף ברחוב הורקנוס 3, ליד רחוב הלני המלכה. כיום מציין שלט צנוע על קיר הבית, את הפעולה הנועזת.
סורגים כיסו את חלונות המרתף שבלטו לעבר הרחוב, והקומה העליונה שימשה למגורים. מאחר שהמטרה הייתה להימנע מהתנגשות שעלולה להסתיים בקרבנות אדם, הוחלט להתקרב אל היעד בחסות החשכה ולשלשל את מטעני חומר-הנפץ דרך החלון. לשם כך הוכנו חמישה מטענים צרים וארוכים, במשקל שני קילוגרם לערך כל אחד. כל מוקש היה קשור בחבל ובקצהו וַו.
בשעה היעודה, התקרבה אל היעד יחידה קטנה בפיקודו של יהודה גלובמן ("אביתגר"), שהגיע מפתח-תקווה לצורך הפעולה. הבחורים הכניסו את המטענים מבעד לסורגים והורידו אותם באמצעות החבלים עד קרוב לרצפה. את קצה החבל קשרו לסורגים באמצעות הוו, הדליקו את פתיל ההשהיה, שכוון לשבע דקות, והסתלקו מן המקום. באותה עת עצמה, ניגשו שני בחורים אל המשפחות שהתגוררו בקומה שמעל משרדי העלייה והורו להם לפנות את המקום ללא דיחוי. בהודעה הרשמית, שהתפרסמה על-ידי הממשלה הבריטית למחרת היום נאמר: "כל ירושלים הוחרדה במוצאי שבת לקולות נפץ אדירים שנשמעו בכל קצווי העיר. המשטרה החלה מיד בחקירה ובעוד החקירות נמשכות, נשמעו עוד התפוצצויות חזקות, בהפסקות של 5 דקות עד רבע שעה בערך. בפחות משעה אירעו 7 התפוצצויות וכתוצאה נהרס חלק מקיר בניין מחלקת העלייה. הפצצות נתלו במסדרונות ועל הקיר החיצוני... ".
בחיפה, התמנה עמיחי פאגלין ("גידי"), לימים מהמפקדים הנועזים ביותר באצ"ל, למפקד הפעולה. מהמעקב אחר משרדי העלייה, ששכנו במושבה הגרמנית, התברר כי המשרדים ננעלים בשעה 4 אחר הצהריים ובמקום נשאר נוטר ערבי מצויד ברובה איטלקי. כן התברר כי בבניין בו שכנו המשרדים לא התגוררו דיירים. בפעולה השתתפו בה חמישה מאנשי חיפה (עלמני אברהם, גליקסמן דוד, דוידסון מרים, מזרחי ידידיה ובחורה נוספת).
בשעה היעודה, התקרבו למקום שתי חוליות: האחת הייתה מורכבת מזוג "נאהבים" ותפקידם היה למשוך את תשומת ליבו של הנוטר הערבי, בעוד החוליה השנייה אמורה הייתה לפרוץ דרך הסורגים אל תוך הבניין, להניח את מטעני הנפץ ולצאת במהירות. אלא שהתברר כי הסורגים היו צפופים מאוד והבחור שאמור היה להיכנס פנימה לא היה מסוגל לעבור דרכם, אף כי לא היה שמן במיוחד. התפקיד הוטל על מיקי דוידסון, שהייתה רזה וצרה. ואכן היא הצליחה לחדור דרך הסורגים, הניחה את המטענים ולאחר שיצאה את הבניין, הסתלקה מן המקום יחד עם חוליית הפורצים. כאשר ראה זוג "הנאהבים" שהפורצים סיימו את עבודתם, הסתלקו אף הם, לא לפני שהזהירו את הנוטר הערבי שלא להיכנס אל תוך הבניין משום שהונחו בו מוקשים. כעבור זמן קצר נשמעה התפוצצות חזקה והנוטר, ששמע לעצת הזוג מהאצ"ל, נשאר מחוץ לבניין, ולא נפגע. 4 כעבור יומיים, בכ' בשבט, הביא עיתון "דבר" את התיאור הבא: "ההתפוצצות במוצאי שבת במשרד העלייה הממשלתי הייתה עצומה. הריהוט והתיקים ברוב החדרים נשברו ונזרקו ממקומותיהם ונקרעו. הבית כולו ניזוק נזק רציני. נראו סדקים בקירות החיצוניים. בבתים הסמוכים הושלכו האנשים ממיטותיהם. החלונות נופצו בהרבה בתים סמוכים".
הפעולות היו המשך ל"הכרזת המרד" של האצ"ל – נגד השלטון הבריטי. הכרזת זו פורסמה, אחד-עשר יום בדיוק קודם לכן, בז' בשבט תש"ד.
עם הגעתו לארץ ישראל של מנחם בגין, שהיה נציב בית"ר בפולין, ואחת הדמויות הבולטות במחנה הרוויזיוניסטי - חל מפנה עמוק בתולדות האצ"ל. בגין השתלב במפקדת האצ"ל, והוצע לו לעמוד בראש הארגון. הוא קיבל את הפיקוד על הארגון בחודש כסלו תש"ד, וגיבש מפקדה חדשה.
עוד בפולין היה בגין מראשי המחנה האקטיביסטי בתנועה הרוויזיוניסטית, שהתנגד לקו הפרו-בריטי. העברת הפיקוד על האצ"ל לידיו נעלה סופית את התקופה הפרו-בריטית של האצ"ל, והביאה לתחילת "המרד" נגד השלטון הבריטי בארץ.
בז' בשבט תש"ד (1 בפברואר 1944) פרסם האצ"ל את כרוז "הכרזת המרד".