שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא דחה בצהרים עתירה של בני זוג, אזרחית ישראלית ואזרח מצרי מאבו סנאן, שעתרו לקבל אישור שהייה לבעל בישראל ובקשתם נדחתה ע"י המדינה מטעמים ביטחוניים.
השופט קבע כי ההחלטה סבירה והתקבלה משיקולים ענייניים, לאחר בדיקה מקיפה, ובהתאם לסמכות הגורמים האמונים על קבלת ההחלטה כדין. עם זאת הורה כי עניינם יבחן שוב בחלוף שנה מהיום, הן על ידי משרד הפנים והן על ידי הגורמים הביטחוניים העוסקים בנושא.
כמו כן הורה כי במסגרת הליך הבדיקה החוזרת שיתקיים יתאפשר לעותרים להגיש את טיעוניהם בכתב, במובן זה שיתקיים הליך של טיעון ושימוע, במגבלות של הגנה על החומר החסוי, כפי שיידרש בעתיד, בדרך של הגשת טיעון בכתב. עניינם של העותרים ייבחן שוב לאחר שיוגשו טיעוניהם והעותרים שיבהירו את מצבה של המשפחה, באופן שהרשות המנהלית המוסמכת תוכל לשקול שוב את עמדתה לאחר קבלת התמונה המלאה על מצב המשפחה וכן לאחר קבלת עדכון מגורמי הביטחון העוסקים בנושא על ההיבטים הביטחוניים של הנושא.
בני הזוג נישאו זה לזו ביום 28/8/99 ולאחר שנישאו, הגישה האישה בקשה להתיר את כניסתו של בעלה המצרי לישראל והוא אכן נכנס לישראל בשנת 2001.
בני הזוג פעלו כדי לקבל אישור לשהיית הבעל בישראל, בדרך של הגשת בקשה לאיחוד משפחות וזאת לאורך שנים. במקביל, המשיכו שני העותרים להתגורר בישראל בכפר אבו סנאן ונולדו להם שני ילדים. הילדים הם אזרחי מדינת ישראל. על אף שבמשך מספר שנים נבחנה בקשת בני הזוג, לא התקבלה תשובה לבקשתם לאיחוד משפחות והסדרת שהייתו של הבעל בישראל באופן חוקי.
המדינה ביקשה לדחות את העתירה, מחמת שיהוי, ומחמת העובדה שהתקבלה החלטה סבירה ועניינית הדוחה בקשת העותרים לאיחוד משפחות מטעמים ביטחוניים.
פרקליטם של בני הזוג טען להעדר שימוע בטרם קבלת החלטה, וזאת בשים לב לעובדה שאין לו ידיעה על מקור ההתנגדות, מטעמים ביטחוניים.
השופט שפירא קבע כי אין חולק כי במקרה זה התקבלה החלטה בלא שנערך שימוע ומשלא נערך שימוע, קודם לקבלת החלטה, נפגעת גם זכותם של העותרים לטיעון בטרם קבלת החלטה.
עם זאת, זכות הטיעון וזכות השימוע אינן מחייבות כי ייערך שימוע בדרך של דיון במעמד צדדים והצגת טיעונים של צד אחד בפני הצד השני במלואם. טיב השימוע יכול להשתנות בשים לב לאילוצים של הרשות המנהלית בקיומו של הליך שימוע, ככל שיש בקיום הליך כדי לפגוע באינטרסים חיוניים אחרים, ובמקרה זה, בביטחון המדינה. במקרה זה דחיית הבקשה פוגעת בזכותה של העותרת וילדיה לקיים חיי משפחה ביחד עם אבי המשפחה, העותר ומכאן, שמדובר בפגיעה ממשית בזכויות יסוד.
עם זאת, קבע השופט כי לא ניתן להתעלם מהגורם לדחיית הבקשה וכי הוצג בפני ביהמ"ש חומר חסוי רגיש שעניינו במניעה הביטחונית למתן האישור המבוקש על ידי העותרים. המדובר בחות דעת וכן בחומר מודיעיני גולמי.
השופט שפירא ציין כי בניגוד לטענת העותרים על שיהוי בקבלת ההחלטה מצד המדינה - דווקא משך הזמן אשר השקיעה המדינה בבדיקת הנושא, ע"י גורמים שונים, מצביע במקרה זה על החשיבות והמשקל שניתן להליך הבדיקה, בשים לב לטיב הזכויות בעניינם עוסקת הבדיקה, וזאת בטרם קבלת החלטה.
יחד עם האמור קבע כי לא שוכנע שאין כל אפשרות למצות הליך של טיעון ושימוע, באופן שבו יתאפשר לעותרים להגיש טיעון כתוב, זאת גם כשהעותר אינו מצוי בישראל, ולטעון את כל הטענות בעניין המצב המשפחתי, וכל טענה אחרת שיש בידי העותרים לטעון, בפני הרשות המנהלית.
הליך זה של שמיעת טענותיהם, לרבות קבלת הבהרות על מצב המשפחה והשלכותיה של כל החלטה שתתקבל על מצב המשפחה, לא נעשה ויש למצות הליך זה. כן הוסיף כי במקרים מסוג זה, מוטלת על המשיבה החובה להמשיך ולבחון את עניינם של העותרים. ככל שישתנו הנסיבות על פי הבדיקות שייערכו, כי אז יש מקום לשקול שוב את הבקשה.