חבר הכנסת ישראל כץ, איש הליכוד, סבור שהסכמות נתניהו עם מפלגות הימין תקפות וכל 65 חברי הכנסת שתמכו במועמדותו בממשלה הבאה ישולבו בממשלה הבאה. זאת על אף דבריו של נתניהו בדבר רצונו להקים ממשלה רחבה ככל הניתן.

כץ סבור כי עמדותיו של נתניהו, כפי שנאמרו לשותפותיו מימין, דהיינו עמידה על שלמות הגולן, שלמות ירושלים וריבונותינו ביהודה ושומרון, תישארנה בתוקף, והקשר הצפוי, אם בכלל, עם 'קדימה' יתבסס על סוגיות שאינן נתונות למחלוקת אידיאולוגית כדוגמת ההתמודדות הכלכלית, ההתמודדות עם סוגיית הגרעין האיראני וההתמודדות עם הטרור.

בדבריו מציין כץ כי גם מפלגות הימין, למעט 'האיחוד הלאומי' הביעו רצונן בממשלה רחבה ככל הניתן, ממשלה שתכלול גם את 'קדימה' תחת כהונתו של נתניהו. להערכתו גם 'האיחוד הלאומי' יוכל לקחת חלק בממשלת נתניהו במידה ויבין את הצורך הטקטי בהתגמשות פוליטית שאינה התגמשות אידיאולוגית. לדבריו נתניהו לא יעזוב את שותפותיו אם הן לא תעזובנה אותו. "מן הראוי לאמץ היבטים טקטיים", ממליץ כץ ל'איחוד הלאומי'.

"נתניהו מודיע כל הזמן שלא ייטוש את המפלגות שהלכו איתו", אומר כץ ומזכיר כי בעבר ישבה מפלגת העבודה עם שרים מהאיחוד הלאומי ובהם רחבעם זאבי גנדי הי"ד, בני אלון ואביגדור ליברמן.

לנוכח תזכורות אלה מהעבר סבור כץ כי נתניהו, בהיותו ראש הממשלה, הוא שמתווה את הדרך הממשלתית. כץ דוחה את יכולתה של לבני, במידה ותכהן כשרת החוץ, להתוות דרך מדינית מקבילה לדרכו של ראש הממשלה. הוא מזכיר את ימי שמיר ופרס כאשר ידע שמיר לדחות את הדרך העצמאית בה נקט פרס בכהנו כשר חוץ ודחק לעבר ועידת לונדון.

כץ קובע כי נתניהו מוכיח נאמנות ויושרה פוליטית ועל כן לא יעזוב את מפלגות הימין שחברו אליו. זאת כפי שעשה כאשר דחה את ההצעה לנטוש את ש"ס ולפנות לדרך משותפת עם 'קדימה' ו'ישראל ביתנו'.

באשר לתחושת הצורך בליכוד בגושפנקה לעמדותיו אומר חבר הכנסת כץ כי יש לזכור ש"הליכוד אינו מתנגד למו"מ לשלום, אבל נקבעו קווים אדומים שאני לא רואה פלשתיני או סורי לחתום על העקרונות הללו". באשר לצורך לכאורה במעורבות גורמי מרכז פוליטי סבור כץ כי קיימת חשיבות ביכולתה של הממשלה לעמוד מול העולם ולטעמו לשם עמידה זו מול העולם רצוי שנתניהו ישלב את 'קדימה' בממשלתו.

ובאשר לשאלת התיקים שיימסרו ל'קדימה' על חשבון בכירי הליכוד מעריך כץ כי המהלך לא יוביל להתקוממות פנים ליכודית והבכירים יקבלו להערכתו בהבנה את הצורך בממשלה רחבה ככל שניתן.