בית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, דחה את הבקשה שהגישה החברה להגנת הטבע נגד אזרוח היאחזות נח"ל עירון על ידי גרעין של תנועת "אור משימות" ונגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לנקוט הליכים פליליים נגד מי מהגורמים המעורבים. תנועת "אור משימות" שארגנה את גרעין המתיישבים, יוצגה בדיון על ידי עורכי הדין יחזקאל ריינהרץ ואשר אילוביץ, ממשרד עורכי הדין פריש, שפרבר, ריינהרץ ושות'.
ביוני 2002 החליטה ממשלת ישראל על הקמת היאחזות נח"ל ממזרח ליישוב חריש, דרומית לוואדי ערה. טקס חנוכת ההיאחזות נערך כשנה לאחר מכן, בנוכחות שר הביטחון דאז, שאול מופז. בינואר 2005 הוחלט במשרד הביטחון לאזרח את ההיאחזות ובהתאם לכך, באפריל 2005, אישר ראש המועצה המקומית קציר-חריש לחברי הגרעין שגיבשה תנועת "אור משימות", לעבור ולהתגורר בתחומי היאחזות הנח"ל. החברה להגנת הטבע התנגדה לאזרוח ההיאחזות וטענה כי אישור העלייה לקרקע ניתן שלא כדין.
"אור משימות" היא תנועה ששמה לה למטרה לקדם משימות בנגב ובגליל בתחומי החברה, הקהילה והתעסוקה בדגש על נושא ההתיישבות. גרעין המתיישבים שגיבשה התנועה הורכב מ-38 משפחות (95 ילדים), שביקשו להעביר את מוקד חייהם לצפון ולזכות בחיי קהילה בהיאחזות הנח"ל בעירון. המתיישבים זכו לכל אורך הדרך לעידוד, תמיכה וסיוע מצידם של כל גורמי השלטון במדינה, החל ממוסדות המדינה, דרך הצבא וכלה ברשות המקומית. מאז יציאת חיילי הנח"ל מההיאחזות, ולאור הנחיית היועץ המשפטי לממשלה לתת למתיישבים ולכל הגורמים הסטטוטוריים הרלוונטיים תקופת התארגנות במהלכה לא יינקטו הליכים פליליים נגד מי שביצע לכאורה פעולות בניה ושימוש ללא היתר, החלו הצדדים המעורבים בניסיונות להסדיר את מעמדו התכנוני של היישוב. החברה להגנת הטבע הגישה עתירה לבג"ץ נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה לאפשר את אזרוח ההיאחזות, ודרשה כי המתיישבים יפונו מהמקום לאלתר וכי ינקטו נגדם ונגד מעורבים אחרים, הליכים פליליים. לימים, בספטמבר 2008, קיבלה ממשלת ישראל, לאחר שנדרשה לנושא מספר פעמים, את החלטה 4137, הקובעת כי יוקם במקום ההיאחזות יישוב קהילתי-אזרחי חדש.
לאור החלטת הממשלה שהתקבלה, הסכימה החברה להגנת הטבע לוותר על הדרישה להורות על ביטול אזרוח ההיאחזות ועל פינוי המתיישבים, אך עמדה על כך שבג"ץ יורה ליועץ המשפטי לממשלה לבחון נקיטת הליכים פליליים נגד מי מהגורמים בגין מעורבותם באזרוח ההיאחזות שלא כדין. החברה להגנת הטבע טענה כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה ניתנה שלא כדין, וכי שיקולי מדיניות, צדק ושוויון בפני החוק מחייבים נקיטה של הליכים פליליים. החברה להגנת הטבע נסמכה בחלק גדול מהעתירה על דו"ח עו"ד טליה ששון בכל הנוגע למאחזים בלתי מורשים, מתוך רצון לתת אופי פוליטי להתיישבות, וכל זאת למרות שמיקום ההיאחזות הוא בתחומי הקו הירוק.
המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, דחה כאמור את העתירה. השופט ריבלין נימק את החלטתו תוך הסתמכות על הלכות קודמות הקובעות כי ההתערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי לממשלה בנקיטת הליכים משפטים היא מצומצמת מלכתחילה, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בנושא שהיועץ נדרש לו פעמיים רבות. החלטת בג"ץ התייחסה גם לכך שהחלטתו של היועץ לא התקבלה בחוסר תום לב או בניגוד לאינטרס הציבורי, וכי צדק היועץ המשפטי כאשר הביא במניין שיקוליו את הנסיבות שבהן הגיעו משפחות חברי הגרעין להיאחזות, את התמיכה הממשלתית שקיבלו ואת הניסיונות הרבים להסדיר את מעמד ההיאחזות מבחינה תכנונית.
במהלך הדיונים בבית המשפט העליון, העלו השופטים תהיות על "העניין הרב" שמגלה החברה להגנת הטבע בנקיטת הליכים פליליים נגד המתיישבים, שפעלו בהתאם להוראות הגופים הרלוונטיים, והציעו לה להתמקד בייעודה המקורי, שמירה על הטבע והסביבה. עו"ד יחזקאל ריינהרץ ממשרד עורכי דין פריש, שפרבר, ריינהרץ ושות', אמר כי "אנו שמחים שההיגיון והצדק ניצחו. בית המשפט קיבל את הטענות, שהדברים נעשו בתום לב ובהתאם להנחיות מפורשת שניתנו על ידי הגורמים המוסמכים. בסופו של יום, אישר בית המשפט את החלטת הממשלה להקים את היישוב החדש מצפה אילן, על שם האסטרונאוט אילן רמון ז"ל".