בערר שהוגש ע"י סיגל בכר וליאור כהן, שיוצגו ע"י עורכי הדין דוד בסון ואלעד סטופל ממשרד הרטבי-בורנשטיין-בסון ושות', נטען כי עיריית רעננה עודדה ודרבנה את העוררים להקים את מתחם "מדינת הילדים" בעיר רעננה, בנימוק שהדבר יהיה לרווחת ילדי המדינה בכלל וילדי רעננה בפרט. לטענתם בעקבות זאת פנו העוררים אל הועדה המקומית לתכנון בבקשה למתן היתר להקמת הפרויקט. הועדה נעתרה לבקשתם, ואישרה את מתן השימוש החורג ל-5 שנים, וזאת תוך שהיא מחייבת את העוררים למלא אחר תנאים רבים ולהשיג אישורים שונים – דבר שהיה כרוך בהוצאות כספיות רבות.
עורכי הדין מספרים כי "לאחר שהעוררים מילאו אחר כל התנאים, והשקיעו ממיטב כספם, התנערה הועדה מהבטחותיה לתת את ההיתר לשימוש חורג". זאת בשל הפקדת תכנית בינוי חדשה, מהלך שלדבריהם "היה ידוע לועדה היטב כאשר נתנה את ההיתר לשימוש חורג".
העוררים טענו כי העירייה נהגה בהם כ"כושי שעשה את שלו ויכול ללכת", ובכך גרמה להם לנזק עצום. העוררים טענו אף להפרת הבטחה שלטונית.
בנוסף הדגישו שעמדת הועדה נוגדת את ההיגיון, שכן "בהתאם לתב"ע החדשה שהופקדה, השטח נשוא הערר יהפוך למטרה ציבורית, ואז יהיה קל עוד יותר ליתן את ההיתר המבוקש".
בתום דיון ארוך קיבלה ועדת הערר, שיוצגה ע"י עורכת הדין עירית גל, את עמדת העוררים וקבעה כי "לא זו בלבד שאיננו רואים בשימוש המבוקש כמסכל את ביצוע התוכנית, שכן כלכלית הוא מתואם עם הבעלים ותנאי ליישומו הינו חתימתם, ומבחינת אופיו מתאים בסמיכות לייעוד החדש, אלא שאף עולה בקנה אחד עם אותו ייעוד".
כמו כן קבעה ועדת הערר כי "אנו רואים חשיבות ראשונה במעלה לוודאות התכנונית והדברים יפים שבעתיים במקום בו נסמך מאן דהוא על החלטת הרשות המוסמכת והשקיע השקעות".