העיתונאי אלישיב רייכנר, תושב העיר ירוחם שבנגב, קורא למפלגות המשתתפות במשא ומתן הקואליציוני לחשוב היטב לפני שהן מעלות את הדרישה להעלאת קצבאות הילדים על סדר היום של המו"מ הקואליציוני, זאת לאור ההשלכות הרחבות העלולות להיות למהלך כזה על מגזרים נוספים באוכלוסיה.
"צריך לזכור שקצבאות זה לא רק למשפחות של בוחרי ש"ס ויהדות התורה, מהקצבאות האלו נהנות גם כל מיני קבוצות אחרות באוכלוסיה. אני הבאתי במאמר שפרסמתי בנושא נתונים שאליהם נחשפתי רק לאחרונה, לפיהם בשנת 2000, בתקופת השיא של קצבאות הילדים, ממצוע הילדים לאישה בדואית עמד על 9.7, בשנת 2007, לאחר כמה שנים של קיצוץ בקצבאות, ירד ממוצע זה ל- 7.14", מציין רייכנר.
רייכנר מדגיש כי לא מדובר ברצון להרע לאוכלוסייה הבדואית, אלא להיפך, "אני מסתכל על הנתונים האלו גם מתוך דאגה למגזר הבדואי ובמיוחד לנשים במגזר הזה. אני לא בטוח שאישה בדואית באמת מעוניינת ללדת כל כך הרבה ילדים, וצריך לחשוב גם על הנשים הללו. גם 7 ילדים זה הרבה אולם עשרה ילדים זוהי מעמסה גדולה מאוד על הנשים במגזר הזה".
רייכנר סבור כי בעיית הבדואים בנגב היא בעיה סבוכה שאין לה פתרונות קסם, ומזהיר מפני מחשבות לפיהן ניתן לפתור את הנושא בכוח בלבד, "אי אפשר להציע רק להשליט סדר ולהרוס מבנים לא חוקיים, יש פה מצוקה לא קטנה וצריך להציע פתרונות התיישבות מסודרים לאוכלוסייה הזו. צריך ללכת בשיטה של מקל וגזר, להגיע להסכמות על מספר היישובים ועל מיקומם, ואז לאכוף, אם צריך גם בכוח, את יישומן של ההחלטות הללו".