גילויים מעניינים וחדשים על כמות וגודל הרכוש שמחזיקות בבעלותן הכנסיות בירושלים נחשפו לראשונה בכנס שהתקיים השבוע במכון ירושלים לחקר ישראל בנושא: "הכנסיות וירושלים - סוגיות הרכוש, האינטרסים ותרומתן של הכנסיות לעיר".
בכנס, שנערך אמש בשיתוף החברה להגנת הטבע, גילה ישראל קמחי, כי תפרוסת הרכוש הכנסייתי בירושלים נאמד בכ-5000 דונם. לדברי קמחי הכנסיות מחזיקות בבעלותן ובשימושן קרקעות ושטחים מבונים כ 4200 דונם ועוד 550 דונם –שטחים שנמסרו בחכירה ובסה"כ כ-4750 דונם (כמעט פי 6 משטח העיר העתיקה או 10% משטח ירושלים לפני 1967). השטחים הללו בבעלות הכנסיות, הדגיש קמחי, מרוכזים באזורים חשובים ומרכזיים של העיר כמו העיר העתיקה, האגן ההיסטורי המקיף אותה, הר הזיתים, גן הפעמון וגן בלומפילד, אזור רחוב קרן היסוד ושכונת טלביה, עמק המצלבה וסביבותיו (כולל חלק מן המגרש עליו בנויה הכנסת), הגן הציבורי סביב מנזר סן סימון, אזור הר חומה ועוד.
ד"ר אמנון רמון, המרכז את המחקר בעניינים נוצריים במכון ירושלים לחקר ישראל, עסק בהתפתחויות ההיסטוריות שאפשרו לכנסיות להפוך לגוף מרכזי הרוכש קרקעות באזור ירושלים החל משנות ה-60 של המאה ה-19 ובתהפוכות שעברו על הרכוש בתקופת המנדט ולאחר קום המדינה. הוא גילה כי הגופים הנוצריים שימשו לעיתים קרובות כגופי ביניים שקנו קרקעות מן הכפריים הערבים שהתגוררו בכפרים כמו מלחה ובבית צפאפה ומסיבות שונות מכרו אותן לגופים יהודיים. ד"ר רמון הדגיש את חשיבות הרכוש כמקור הכנסה עיקרי לכנסיות בשמירה על המקומות הקדושים ולפעילותן בתחומי החינוך הבריאות והרווחה – במידה רבה במקומה של המדינה.
רומן גולטייב, העוסק במחקר של ההיסטוריה של חצר סרגי, סיפר על נסיבות הקמת הבניין המפואר בסוף המאה ה-19 ועל התסבוכת המשפטית שנוצרה סביב הבעלות על החצר, שנרשמה על שם הדוכס הגדול סרגי אלכסנדרוביץ' בגלל המדיניות העות'מאנית שלא לרשום נכסים על שם גופים זרים. הוא עמד על הקשיים הגדולים שהתעוררו בעקבות המהפכה הבולשביקית ב-1917 והפיצול שחל בכנסייה הרוסית בין ה"אדומים" וה"לבנים".
ד"ר שמואל ברקוביץ, מומחה לנושא המקומות הקדושים, סיפר על ההיסטוריה המשפטית של חצר סרגי החל מקום המדינה: העברת הרכוש הרוסי ל"אפוטרופוס על הנכסים הרוסיים" ואחר כך לאפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל, המשא ומתן בין ישראל לברה"מ ו"עסקת התפוזים" שנחתמה ב-1964 ובמסגרתה קנתה ישראל חלק ניכר מן הרכוש הרוסי בירושלים תמורת 4.5 מיליון דולר, שחלקו הועבר לרוסיה באמצעות יצוא תפוזים וטקסטיל. הוא פרט גם את גלגוליה של פרשת חצר סרגי,שלא נכללה ב"עסקת התפוזים", עד להעברתה לידי ממשלת רוסיה בראשית פברואר 2009, ככל הנראה בתמורה להסכמת רוסיה לסייע לישראל בתחומים "רגישים" הקשורים לאינטרסים ביטחוניים חיוניים למדינה.
פזית שביד, מנהלת החברה להגנת הטבע בירושלים הציגה את עמדת החברה היושבת במתחם 35 שנה, שהפכה את חצר סרגי למרכז שוקק חיים לתרבות ירוקה ולקמפוס אקולוגי לנושאי סביבה עירונית. היא הדגישה את דרישת החברה להגנת הטבע שהחצר תישאר פתוחה ונגישה לציבור הרחב ולהמשך הפעילות הרחבה בחצר כמרכז תרבותי חשוב במרכז העיר. לעמדתה של שביד הצטרפה נעמי צור, סגנית ראש העיר, שהציגה את עמדת העירייה בסוגיה. היא הדגישה את הצורך להפריד בין ריבונות, בעלות, שימוש וייעוד בכל הנוגע לחצר סרגי ואתרים אחרים בעיר. היא גילתה כי העירייה דרשה להיות מעורבת במו"מ בין ישראל לרוסיה בכל הנוגע לפעילות בחצר וייעודה כמרכז לתרבות ירוקה בלב העיר.
בסוף הדיון גילה ניקולי ליסבוי, סגן יו"ר החברה הארץ-ישראלית הפרובוסלבית הרוסית, שקיבלה לידה את חצר סרגי כי מטרת החברה הרוסית היא למצוא דרכים לשיתוף פעולה עם החברה להגנת הטבע, העירייה וגופים נוספים למען שיפור פני העיר ושמירת רוחה המיוחדת של ירושלים. הוא הצהיר ש"רוסיה שהשקיעה מאמצים רבים למען ירושלים ושימורה לא תיתן יד לפגיעה או הרס של החצר". עוד גילה כי ברכישת הקרקע נעזרו הרוכשים הרוסיים בהלוואה של הבנקאי היהודי הירושלמי המפורסם חיים ולירו.