שופטי בית המשפט המחוזי בחיפה גזרו היום (ד) מאסר עולם על אברהם אשכנזי כבן 38 מחיפה, אשר הורשע ברצח בכוונה תחילה של המנוח נזאר אנבוזי ז"ל בסכין, בגן הציבורי בנימין בחיפה בשל חוב כספי.
אנבוזי והנאשם התקוטטו בגן ציבורי בחיפה, גן בנימין" בשל חוב כספי. העימות החל כאשר אנבוזי הכה את הנאשם ותלש מעל צווארו שרשרת. מיד לאחר מכן, עזב הנאשם את הגן, רץ לדירתו הנמצאת בקרבת מקום, ובכוונה לגרום למותו של המנוח, הצטייד בסכין, בעלת להב ארוך למדי (בין 20 ל-40 ס"מ), וחזר בריצה לגן. בהגיעו למנוח, אשר עמד בגן וגבו אל הנאשם, סובב אותו הנאשם ודקר אותו בסכינו דקירה אחת באזור בית החזה השמאלי. מיד לאחר מכן, נמלט הנאשם מהמקום. אנבוזי נפטר בגן, בסמוך לאחר הדקירה וכתוצאה מהדקירה.
הנאשם בקש בשלב הטיעון לעונש, להסתמך על מצבו הנפשי בעת ביצוע הרצח, לביסוס הטענה כי יש להסתפק לגביו בענישה מופחתת (כפי שנקבע בסעיף 300א לחוק העונשין) , ואין לגזור עליו מאסר עולם כעונש חובה. לטענתו, בשל מחלת הנפש ממנה הוא סובל, הוגבלה במידה ניכרת יכולתו להבין את אשר עשה או להימנע מעשיית המעשה.
הרכב השופטות ציין כי הענישה המופחתת על פי חוק העונשין הינה החריג לכלל הרחב לפיו יש לגזור על מי שהורשע בעבירת הרצח מאסר עולם חובה, והיא בבחינת סייג נדיר ויוצא דופן לכלל.
במסגרת הכרעת הדין קבעו השופטות כי על סמך הראיות לנאשם היה מניע ברור לרצוח את המנוח על רקע הסכסוך הכספי ביניהם, וכי החלטת הקטילה התקבלה אצל הנאשם בישוב הדעת וכי התנהגותו של הנאשם בעת ביצוע הרצח ועובר לו, הראתה על מודעות מלאה ורצון לקטול את הקורבן.
בנסיבות המקרה ציינו השופטות כי בחוות הדעת שהובאה מטעם הנאשם כדי לסייע לו לעניין הענישה המופחתת וניתנה ע"י הפסיכיאטר הידש – אין כל תשתית ראייתית לביסוס ועיגון טענותיו של הנאשם בדבר התקיימות התנאים הקבועים בחוק , כדי שיוכל להנות מענישה מופחתת, חרף הקביעה בדבר מצבו הנפשי , שכן המומחה ציין בהגינותו כי בשל חלוף הזמן לא ניתן לקבוע מה היה מצבו הנפשי בעת ביצוע הרצח וכן נמנע מלפרט בחוות דעתו, באיזו מידה, אם בכלל, נפגמה יכולתו של הנאשם להבחין, בשל מחלתו הנפשית, במהות המעשה שעשה או להימנע מביצועו ודי בכך כדי לדחות את טענותיו בעניין זה.
כן קבעו השופטות כי הופרכה לחלוטין טענת הנאשם כי התקיים מחדל חקירתי בכך שהמשטרה נמנעה מלבצע לו בדיקה פסיכיאטרית במהלך תקופת המעצר ועוד בטרם הגשת כתב האישום, שכן המשטרה אכן פנתה בבקשה לערוך לו בדיקה פסיכיאטרית ואולם הנאשם התנגד לבקשה ובכך הוא עצמו הכשיל את בצוע הבדיקה הפסיכיאטרית, ונוכח סרובו זה דחה ביהמ"ש את בקשת המשטרה בין היתר מן הטעם כי אין לביהמ"ש סמכות להורות על בצוע בדיקה כאמור בתנאי אשפוז.