דרומית לכיכר טיננמן בבייג'ין שכונות רבות צפופות ומיושנות הולכות ונהרסות ומרכזי קניות וגורדי שחקים נבנים במקומן בעוד רבים מתושבי השכונות מאבדים את בתיהם והופכים לחסרי בית.
מאות משוטטים באזור ההרוס, רובם מהגרים מהאזורים הכפריים של סין שניסו לשפר את מצבם הכלכלי ההולך ומחמיר, בהם מבוגרים ונכים רבים שהגיעו בעקבות משפחותיהם לאזורים המסחריים כדי לחפש פרנסה, ואחרים המנסים למצוא דיור ציבורי חלופי ועותרים על הלאמת קרקעותיהם לטובת בנייה כלכלית שלא בצדק לדבריהם.
אזרחים סינים אלו הגיעו לאזור מסוים זה 'קיאנמן', בשל היותו אחד מאתרי התיירות היותר מבוקשים זהו אזור השער של החומה המקיפה את בייג'ין ההיסטורית. הם הגיעו לשם כדי למכור מזכרות לתיירים הרבים, לאסוף בקבוקי פלסטיק ופחיות למיחזור –תעשייה משגשת ובולטת בסין היום, ובכלל כדי לנסות את מזלם ולמצוא פתרונות כלכליים הקשורים לתיירות הגואה במקום.
המשטרה ורשויות הפיקוח של בייג'ין דואגות לפנות את דרי הרחוב מאזורי התיירות במיוחד בתקופות בהן העיר עמוסה בתיירים ובראשי הממשל כגון: חגים לאומיים או ימים בהם מתכנסים ראשי השלטון לעיר. אולם בסופו של יום חוזרים דרי הרחוב לתעלות ולצדי הדרכים ללינת לילה .
לטובת דרי הרחוב בא אזרח מן השורה, צאנג שאיהי, איש שיווק ביום ובלוגר מעורב חברתית בלילה. בעברו כבר עסק צאנג בכמה מאבקים חברתיים, במיוחד של אזרחים חלשים מול השלטון הכוחני והצליח להעלות עוולות למודעות חברתית משמעותית ואף לטפל בחלק מהן, מספר ה'הראלד טריביון' במהדורתו המקוונת.
כבר שנתיים שהוא מפרסם בלוגים ברשת האינטרנט בסין כדי להתריע על העוול הנעשה לדרי הרחוב ואף לחפש להם פתרונות מעשיים, הוא אימץ קבוצה בת 32 איש המשתכנת במחבוא קטן מאוד בלילה שחבריה מוכרים מזכרות לפרנסתם במשך היום, והצליח להביא אותם למשכן מסודר יותר שהממשלה סיפקה להם,הוא גם הצליח למצוא עבודה מסודרת לרבים מדרי הרחוב באמצאות פרסומיו ברשת.
צ'אנג מצליח בעזרת מאמריו והבלוגים שהוא מפרסם להביא למודעות את בעיית חסרי הבית, אולם הוא צריך להשתמש בשפה רכה מאוד בפרסומיו שכן "מוסדות המפלגה הקומוניסטית לא אוהבים ביקורת בוטה", כפי שהוא אומר, "ובמיוחד הם לא אוהבים שאזרחים מן השורה מצליחים לפטור בעיות שהם לא הצליחו". בעבר כבר נפסלו מאמרים רבים שלו מה שהביא אותו לאמץ שפה ברורה אך לא "לוחמנית" כהגדרתו.