בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשתו של איש העסקים, נחום מנבר, המרצה עונש מאסר בגין עבירות בטחוניות, לערער על החלטת ועדת השחרורים שלא לנכות חלק מתקופת מאסרו.
בית המשפט ציין שדחה את העתירה כי אין בחוות הדעת החדשות שהוגשו מטעמו בכדי לשנות את החלטת וועדת השחרורים. "עצם קיומה של חוות דעת מקצועית, המסיקה מסקנות שונות מאלו של הוועדה ושל בית-המשפט, אך אינה מצביעה על שינוי שחל מאז ההחלטה הקודמת, אין בה כדי להוות שינוי נסיבות שמחייב את הוועדה לקיים דיון חוזר בבקשה לשחרור מוקדם", אמרו השופטים.
במהלך 1990 יצר מנבר קשר באמצעות מתווך איראני שהיה באותה עת ראש פרוייקט הנשק הכימי באיראן ויועץ לנשיא איראן. במסגרת הקשרים שנוצרו, נחתם הסכם בין חברה שהיתה בבעלותו לבין המחלקה האיראנית שהיתה אחראית לנושא התקפה והתגוננות בתחום חומרי לחימה כימיים.
מתוקף ההסכם והמסמכים הנלווים אליו, התחייב מנבר לספק ולבצע אספקה של ידע להקמת מפעל לייצור החומר "טיוניל כלוריד" בריכוז של 96% המשמש כחומר מוצא לגזי עצבים וגז החרדל, לרבות רשימה של ציוד הנדרש להקמת מפעל כזה. לציין, כי הציוד הנדרש להקמת המפעל הועבר במלואו לאיראן בין פברואר 92' לספטמבר 93'.
כמו כן, התחייב מנבר במסגרת אותו הסכם לספק ידע ורשימות ציוד לצורך הקמת מפעלים לגז רעיל מסוג חרדל ושלושה סוגים נוספים של גזי עצבים. בעבור המעשים הללו קיבל 16 מיליון דולר.
בנוסף לאמור, בחודש אפריל 93', התקשר מנבר בזכרון דברים עם אחר לספק לאיראן ידע ורשימת ציוד להקמת מפעל לייצור פגזים בינאריים הנושאים חומר לחימה כימי שהינו גז עצבים מסוכן ובתמורה לעסקה זו היה אמור לקבל 2.4 מיליון דולר. הפרטים הטכניים לגבי עסקה זו סוכמו בין הצדדים בחודש מאי 93' ובאפריל 94' קיבל מנבר עבור העסקה סך של 600,000$.
מן הראוי לציין כי משנודעו המגעים בין מנבר לבין האיראנים, הוא התבקש ע"י הרשויות להפסיק את המגעים, אך לא רק שלא עשה כן אלא אף העלים והשמיד מסמכים תוך שהוא מוליך שולל את שירותי הבטחון, כאילו הוא משתף פעולה עימם.