בימים אלו שוב עלתה על הפרק סוגית 'ברית הזוגיות', הנחשבת ל'סדין אדום' בעיני המפלגות הדתיות. בשעת כתיבת השורות מוזכרת אפשרות של 'פשרה'; להכיר ברישום אזרחי של נכרי עם נכרית בלבד. גם על כך כנראה רבנים ופוסקי-דור מתעקשים ומתקשים לוותר. הם חרדים מ'כרסום', או בנוסחו המודרני 'מדרון חלקלק', בעיקר בפסיקה. אני מתנגד להפעיל שיקול זה על כל צעד ושעל, ולדבוק ב'שב ואל תעשה' גם כלפי דבר ראוי כשלעצמו, אך ורק פן שמא ואולי העתיד צופן כרסומים. "הנח את הספק וטול את הוַדאי; ברי ושמא ברי עדיף".

אך לא זו נקודת מבטנו להיום. והנה ה'פצצה' (שכבר הוטלה בעבר): אני תומך ברישום מוסדר של 'זוגיות' לכל אזרחי המדינה, ויהודים בכללם. ולא בשל התפשרות קואליציונית או בתמורה לתקציבי ישיבות והתנחלויות, אלא בשל התפשרות עם ה...מציאות, ובתמורה לביטול מעמד ה'ידועה בציבור' המוכרת כיום חוקית, בעוונות. אני גם מעדיף מינוח יותר 'לייט' - 'מירשם זוגיות' על פני 'ברית' בלתי-קדושה. ואפרש שיחתי:

תמיכה רבנית בנישואין אזרחיים

היו רבנים מן השורה הראשונה שתמכו בהנהגת נישואין אזרחיים בישראל לטובת ה...הלכה. הנודעים שבהם: הרב חיים דוד הלוי זצ"ל, הרב הראשי לת"א בדור שעבר, והחזיק אחריו יבלח"ט הראשל"צ הרב אליהו בקשי-דורון, שאף העלה דברים מנומקים על הכתב (תחומין כרך כה עמ' 99). ה'רווח' ההלכתי הוא אמנם 'שמחת עניים', אבל בכ"ז רווח: 'חסכון' בבעיות ממזרות, מסורבות גט ובעיקר הנמכה משמעותית של רף איסור הניאוף כשלא מדובר ב'נישואין', וטעמים הלכתיים נוספים (הרב בקשי-דורון מעיד על זוגות שנמנעו מלחזור בתשובה, למרות חפצם העז, בשל הצורך ההלכתי להיפרד עקב אי שמירת נאמנות בחיי הנישואין שלהם). רבנים אלו תמכו ב'נישואין אזרחיים', בשמם המלא, לכל אזרחי ישראל. הם היו מוכנים 'לשלם את המחיר' של 'פגיעה בצביון המדינה היהודית' ושל מתן מעין לגיטימציה לחיי אישות ללא נישואין. גם שאלת הכרסום החלקלק לא הכריעה את כפם.

ההצעה הנוכחית בשוק הפוליטי-חברתי היא זולה בהרבה; לא נישואין אזרחיים כי אם 'ברית זוגיות' (כאמור, אני מעדיף 'מירשם'). וה'הוזלה' כפולה ומשולשת: (1) המינוח 'נישואין' נותר על כנו כמסגרת דתית בלבד (גם לדתות אחרות), ועמו נשמר גם הצביון היהודי של מדינת ישראל. הנישואין היהודיים הם קדושת חיי המשפחה כמימים ימימה, ולא הותרה כל רצועה. (2) גם הלכתית שינוי השם ל'זוגיות' יועיל גם לדעת המחמירים הבודדים (שאין הלכה כמותם כיום בכל רחבי העם היהודי) שנישואין אזרחיים מחייבים גט, ובלעדיהם האשה נותרת אשת איש. גם לדידם, אם בני הזוג הכריזו על עצמם כ'לא-נשואים', היפרדותם קלה פי כמה וכמה.

"היום גלותי חרפה מעליכם" (יהושע ה,ט)

(3) וכאן עיקר דבריי; מדינת ישראל משמשת חרפה לכל העמים בהכירה במוסד ה'ידועה בציבור' גם לאשה הנשואה לגבר אחר! וההכרה היא לא רק לענייני ממון, ואכמ"ל. 'מירשם הזוגיות' אמור להגדיר מדרגה 'משפחתית' אלטרנטיבית; ברית בלתי קדושה אך מוכרת, ואשר מעבר לה, יותר נכון מתחת לה, אין עוד! יוזמי החוק מציעים במפורש, ומוצע כאן לחזק נקודה קריטית זו לפיה אין עוד! ידועה בציבור תופנה אחר אי-כבוד להירשם במירשם הזוגיות, וָלא - לא תוכר חוקית. פשיטא שאם היא כבר נשואה בנישואי רבנות, או רשומה כזוגתו של פלוני - איננה יכולה להירשם כבת זוג של אלמוני (ביגמיה). עליה לחסל חוקית ו/או הלכתית את הפרק הקודם בחייה.

לדעתי 'הישג עניים' זה הוא בהישג-יד. גם החברה החילונית הסבירה איננה תומכת בהפקרות משפחתית מוצהרת.

מעורבות יתר רבנית

אני מנחש מי יכשיל הצעה זו: הרבנים! ולאו דוקא מן המיגזר החרדי, השמרני. גם במיגזר הדתי-לאומי חוששני כי הרבנים אינם משכילים ל'שחרר חבל' לפרנסים לנהל את ענייני הציבור מסוג זה כמיטב הבנתם המיקוחית (וכבר התרעתי על כך לאחרונה במדור זה, בווריאציות שונות). אדרבה, הם מושכים בחבל ביתר הידוק. למיטב הכרתי הישגי דת ומדינה, מה שקרוי הסטאטוס קוו, הושג מכח העובדה כי בשנות המדינה הראשונות המעורבות הישירה של רבנים ופוסקי-דור היתה מצומצמת לעומת המצב כיום. עסקנים פוליטיים השכילו לקרוא את המציאות ולעתים להתפשר עמה, ולא גררו רבנים לפסיקה בלתי-אפשרית. רצוי - וכך היה - שלכל ח"כ יהיה רב או אדמו"ר משלו, אך ההחלטה צריכה להיות שלו, ורבניו צריכים לשייר לו מקום.