מרכז טאוב מפרסם היום (ד) את הדו"ח השנתי "הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2008". הדו"ח סוקר את תחומי הכלכלה והתעסוקה, החינוך, הבריאות והרווחה, את הבעיות ואת אופן חלוקת המשאבים. פרופ' דן בן-דוד, העומד בראש מרכז טאוב, קורא לממשלה החדשה לבצע טיפול שורש בגורמים העיקריים לפערים החברתיים-כלכליים, הפוגעים גם בצמיחה הכלכלית בת-קיימא של המשק כולו.
הדו"ח קובע, כי על אף הירידה בשיעורי האבטלה (עד תחילת המשבר הכלכלי הנוכחי) חלה החמרה מתמשכת בעומקה – שיעורם של המובטלים מעל שנה הוכפל מראשית העשור הנוכחי. מדובר בגרעין קשה של מובטלים כרוניים, ובתוכו שיעור גבוה יחסית של בעלי השכלה נמוכה ושל ערבים ישראלים, שאינם מצליחים להשתלב במעגל העבודה, בין היתר, בשל התרחבות העסקת עובדים זרים.
על אף השיפור המשמעותי במצב הכלכלי בישראל בשנים האחרונות, הפערים החברתיים עדיין קשים ומשפחות רבות מדשדשות מאחור. מצב זה צפוי להחמיר על רקע המשבר הכלכלי בו אנו נתונים עתה וכפי שעולה מנתוני האבטלה החדשים, המתפרסמים מדי יום. הדו"ח השנתי של מרכז טאוב מבליט את הפערים בין ישראל ובין המדינות המפותחות ומדגיש את הצורך בשינוי סדר העדיפויות של הממשלה החדשה שתקום ואת הצורך בהפניית משאבים לצמצום הפערים ולפיתוח השירותים החברתיים. הדו"ח מצביע על הצורך בנקיטת אמצעי מדיניות ישירים וממוקדים כלפי משפחות במצוקה, כדי שהן יוכלו להתמודד עם הנחיתות שלהן בנגישות לשירותים החברתיים.
הדו"ח השנתי של המרכז "הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 2008" נחשב לדו"ח המקצועי החשוב ביותר בתחום הרווחה והשירותים החברתיים. בראש מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, מכון עצמאי, הממומן על-ידי ארגון הג'וינט העולמי, עומד פרופ' דן בן-דוד, שהחליף לאחרונה את פרופ' יעקב קופ, ולצידו אנשי אקדמיה ומחקר בתחומי השירותים החברתיים השונים, פרופ' חיים אדלר, פרופ' ג'וני גל, ד"ר טוביה חורב, פרופ' דב צ'רניחובסקי, פרופ' יוסף קטן, ד"ר שמשון שושני ואחרים.
מהדו"ח של מרכז טאוב לשנת 2008 עולה, כי נמשכת הירידה בהשתתפות הממשלה בהוצאות החברתיות בהמשך למגמה של השנים האחרונות – ההוצאות החברתיות כאחוז מהתוצר ירדו לכדי כ-16 אחוז בלבד, וחלקן מכלל הוצאות הממשלה (אחרי ניכוי החזר חוב) ירד לכדי פחות מ-51 אחוז. זאת למרות הצמיחה הכלכלית המרשימה בשנים אלה ולמרות שהוצבו בישראל לראשונה יעדים חברתיים מדידים (לשנים 2010-2008), המעידים, לכאורה, על עליית המודעות לחשיבותם של התחומים החברתיים.
ההוצאה החברתית הכוללת בממוצע לנפש הגיעה לרמתה הנמוכה זה כשני עשורים, 15-14 אלף שקל, לעומת רמה של 17-16 אלף שקל בממוצע, מאז שנות התשעים ועד ראשית שנות האלפיים (במחירים קבועים של 2007). הירידה בשירותים הישירים (ובעיקר בחינוך ובבריאות) משמעותית ביותר, מרמה של כ-10,500 ש"ח לנפש בראשית העשור לכדי כ-8,800 ש"ח ב-2007 (במחירי 2007). גם ההוצאה לנפש על סך התשלומים על הגמלאות בתחום הביטחון הסוציאלי נפגעה לעומת ראשית העשור וירדה עד פחות מששת אלפים ש"ח באותם מונחי מחירים (2007).
מהדו"ח עולה, כי עד למשבר הכלכלי הנוכחי הירידה באבטלה נמשכה הן במונחים מוחלטים (פחות מ-200 אלף מובטלים) והן בשיעורה, שירד לכ-6 אחוזים ברבעון השלישי של 2008. שיעור האבטלה ב-2007 היה הנמוך ביותר מאז 1997 והתקרב לממוצע במדינות OECD – 5.7 אחוזים. יחד עם זאת, מדגיש הדו"ח, כי חלה החמרה מתמשכת בעומקה של האבטלה – שיעורם של המובטלים מעל שנה הוכפל מראשית העשור הנוכחי ומדובר בגרעין קשה של מובטלים כרוניים, שבתוכו שיעור גבוה יחסית של בעלי השכלה נמוכה ושל ערבים ישראלים, שאינם מצליחים להשתלב במעגל העבודה, בין היתר, בשל התרחבות העסקת עובדים זרים. כאן מגלה הדו"ח, כי מספר העובדים הלא-ישראלים (זרים ועובדים מן השטחים), המועסק בארץ, שירד מאז 2002, שב ועלה ב-2007 והדבר מבטא התרופפות של המדיניות לצמצום העסקתם בכלל והתרופפותה של האכיפה ביחס לעובדים זרים ללא היתר בפרט. סוגיה זו צפויה לקבל משנה תוקף במהלך המשבר הכלכלי, שהחל להחריף בחודשים האחרונים.
ההישגים המקרו-כלכליים של השנים האחרונות סייעו במידה פחותה לרווחתן של האוכלוסיות החלשות. כך, לדוגמא, הגידול הריאלי בהכנסה הפנויה לנפש (מתוקננת לפי גודל משפחה) בין השנים 2002 ו-2007 היה של 18.6 אחוז בחמישון העליון לעומת 8.5 אחוזים בחמישון התחתון. אי-השוויון, הנמדד על-ידי מדד ג'יני, ממשיך ועולה גם בשנה זו לרמה של 0.3834, מן הגבוהות בהשוואה למדינות העולם המערבי.
במרכז טאוב מדגישים כי ישראל נכנסה למשבר העולמי במצב מקרו-כלכלי טוב, יחסית. עם זאת, על פי כל התחזיות צפויה האטה משמעותית ביותר בצמיחה. בעת כזו, מדגישים חוקרי מרכז טאוב, רצוי לאפשר גידול בגירעון התקציבי, מעבר לצפוי עקב הירידה בשנה הבאה מתקבולי המסים והגידול בתשלומי העברה, כתוצאה מעליית האבטלה.
בשנים האחרונות חלה ירידה בתקציב הפיתוח בתחומי החינוך והבריאות, ובסך-הכל מופנים למטרות פיתוח רק 2 אחוזים מסך ההוצאה הממשלתית על חינוך, וכאחוז אחד מסך ההוצאה הממשלתית על בריאות. בשני התחומים רמה נמוכה מדי של השקעות שוחקת את התשתית הפיזית של המערכת ועלולה להתבטא באיכות נמוכה של השירותים בעתיד.
משבר כלכלי בממדים הצפויים למשק הישראלי בתקופה הקרובה – עם גידול בשיעור האבטלה והעמקה נוספת של העוני – מקפל בתוכו גם הזדמנויות. זה זמן רב נדרשת מדיניות לשינוי מגמות ארוכות טווח, שהן בעלות השלכות עתידיות חמורות למדי. בעת כזו ניתן לנתב את הסיוע שיידרש לטיפול במשבר דרך אפיקים המחזקים את התשתיות האנושיות והפיזיות של ישראל, כדי שהמדינה תמצב את עצמה בנקודת זינוק משופרת בהרבה בתום המשבר