שופט בית משפט השלום בתל אביב, דניאל בארי, הורה על ביטולו של כתב אישום שהוגש נגד השוטר מאיר אנקר, לאחר שלא ניתנה לו זכות שימוע לפני קבלת ההחלטה לקבל ערר על סגירת תיק החקירה נגדו על ידי המחלקה לחקירות שוטרים.
אנקר הואשם בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, בעקבות מקרה שאירע בחודש אפריל 2006, לאחריו הוגשה תלונה נגד אנקר. בחודש נובמבר 2007, כשנה וחצי לאחר המקרה, קיבל אנקר הודעה לפיה הועבר התיק למחלקת תביעות לצורך הגשת כתב אישום, וכחודשיים לאחר מגכן, בינואר 2008, הגיש אנקר בקשה לסגירת התיק בגין חוסר אשמה.
כחודשיים לאחר הגשת הבקשה, בסוף חודש מרץ 2008, קיבל אנקר הודעה לפיה התקבלה בקשתו וכי התיק נגדו אכן נסגר, אולם להפתעתו קיבל בסוף חודש אוקטובר 2008 הודעה כי הוגש ערר על ההחלטה לסגור את תיקו, הערר התקבל והוחלט להגיש נגדו כתב אישום, זאת בלא שניתנה לו זכות להציג את טענותיו נגד קבלת הערר ואכן כשבועיים לאחר מכן הוגש כתב האישום נגדו.
השוטר טען, כי אי קיום חובת ההודעה על הערר שהוגש נגד ההחלטה, וכתוצאה מכך העובדה שלא ניתנה לו הזכות לטעון נגד קבלת הערר, מחייבות את ביטולו של כתב האישום. הפרקליטות טענה מנגד, כי במקרה שכזה כלל אין זכות לשימוע אלא רק חובה ליידע את הנאשם, חובה שהופרה אומנם אולם הפרתה איננה מצדיקה את ביטולו של כתב האישום.
השופט בארי קבע, כי זכות השימוע נתונה לנאשם לפני כל החלטה להגיש נגדו כתב אישום, בין אם החלטה ראשונית ובין אם החלטה בערר על סגירת תיק, והחובה לידע את הנאשם על כך שהוגש נגדו ערר מטרתה לאפשר את קיומו של השימוע. על כן קבע השופט כי במקרה זה הופרה זכות יסודית של השוטר שהוגש נגדו כתב האישום.
"סבורני כי במקרה זה, איזון האינטרסים הראוי מחייב מתן משקל ייתר לזכותו של הנאשם להליך הוגן, בו ישמעו טענותיו בפני רשות התביעה בעודו בגדר חשוד בלבד. זאת בייחוד לאור נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה. כאשר הנאשם קיבל מכתב המיידע אותו בסגירת התיק. והנה כעבור 7 חודשים הוא שוב מקבל מכתב המיידע אותו כי הערר שהוגש (וכלל אין הנאשם מיודע על הגשתו של הערר שכזה) התקבל. ומייד כעבור כ 12 יום הוגש כ"א נגדו על עבירות שבוצעו לפני כשנתיים וחצי", כתב השופט.
עם זאת הדגיש השופט, כי לאחר קיומו של שימוע כדין תוכל התביעה להגיש בשנית את כתב האישום, וכי אין בקביעה אליה הגיע בכדי לרמוז דבר על התיק לגופו.