שרת החינוך, פרופ' יולי תמיר, הודיעה היום על זכייתם של נחום היימן ודב זלצר, בפרס ישראל בזמר עברי לשנת תשס"ט.
על פי נימוקי הועדה היימן שייך לדור הנפילים של הזמר העברי. עבודתו מאופיינת במשך כמעט שני דורות בחזון מתמיד של פריצה קדימה ובחריש של תלם ראשון, יזמות ויצירתיות בלתי נלאית ותרומה רחבת הקיף לזמר העברי, לקידוש השפה העברית, להפצת השירה העברית והישראלית ולכבוד משורריה.
עוד נכתב בנימוקי הועדה כי "בנוסף לעבודתו היוצרת נחום היימן בשנים האחרונות עסק בהתמדה בשימור בתיעוד הזמר העברי בישראל. יותר מ-1000 שירים ויצירות מוסיקליות הלחין נחום היימן לאורך יותר מחמישים שנות יצירה, אשר רבים מהם הפכו לזמר מושר בפי העם, נכסי צאן ברזל לזמר העברי לדורותיו".
על זלצר אמרו השופטים כי "מכלול יצירותיו של דובי זלצר היא מניפה גדולה, רחבה, מרתקת ועשירה בצבעים ובגוונים שונים אשר השירים בה הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. תרומתו העצומה של דובי זלצר היא גם לז'אנרים של התאטרון, המחזמר והקולנוע, וכן להחייאת תרבות היידיש והלדינו ולמסוקה היהודית".
עוד כתבו כי "שיטתו המופלאה של דובי זלצר בכתיבה הווקלית כמו בזו התזמורתית באה לידי ביטוי גם ביצירותיו המוזיקליות רחבות ההיקף".
על נחום היימן
עם סיום לימודי המוסיקה שלו עבד היימן כמורה למוסיקה. במקביל הקים גופי ביצוע רבים שזכו במרוצת השנים בהוקרה ובפרסים רבים. ביניהם חמישיית גלבוע וחבורת הגבעטרון. בסוף שנות החמישים החלה מסורת פסטיבלי הזמר ונחצ'ה היימן שיגר אליהם אינספור שירים, שחלק נכבד מהם הפכו לנכסי צאן ברזל של השירה העממית הישראלית, כמו "ריח תפוח אודם שני", "שמלת כלולות", "הגביע", "הדודאים נתנו ריחם" ועוד רבים נוספים.
בתחילת שנות השישים פגש את המשורר נתן יונתן. השניים כתבו ביחד קרוב למאה שירים, שלימים ירכיבו את מיטב הרפרטואר של הזמר העברי ויושרו בכל פה: "חופים", "שירים עד כאן", "החול יזכור", "בוא ניפגש", "המשולח" וכן הלאה.
בתחילת שנות השישים פרץ היימן ואת שיריו החלו לבצע זמרים, זמרות והרכבים. במקביל החל היימן לכתוב מוסיקה להפקות הטלוויזיה הראשונות בישראל ולסרטים. בתוך כך הרחיב היימן את מעגל יצירתו והזמין אליה משוררים ופזמונאים נוספים: אהוד מנור, יורם טהרלב, רחל שפירא, דודו ברק, יוסי גמזו ורבים אחרים. כל זאת, כמובן, במקביל לעבודתו עם נתן יונתן.
ב-1968 יצא נחצ'ה לפריז, שם עבד עם גדולי הזמר הצרפתי באותם שנים. כעבור ארבע שנים הוזמן היימן ללונדון. חזרתו הסופית הייתה עשור אחד הלאה, כאשר שב לישראל ב-1984, הקים את להקת "חופים" והפיק את המופע "שירים עד כאן" - משיריו המשותפים עם נתן יונתן. ב-1986 קיבל היימן על עצמו את הניהול האמנותי של "פסטיבל ערד". בין השנים 2000-2005 עסק נחצ'ה בשחזור הפקות שנות החמישים והשישים. בשנים האחרונות חזר היימן להלחנת מוזיקה מקורית לילדים: "חלב ודבש", 'אפרוחים", "אצבעות לי", 12 קלטות "ימי" ועוד.
ואם בכך לא די, הרי שבגילו המבוגר, היימן מבין את חשיבות השימור של התרבות העברית בעידן של השכחה והזנחה, וסוגר מעגל נוסף עם הקלאסיקה של הזמר העברי, כשהוא פועל ללא לאות לשימור הנכסים התרבותיים שתרמו לארץ הזו הדורות שקדמו לו.
על דב זלצר
דב זלצר הוא מן הפוריים שבמלחיני ישראל. תחילת פעילותו הייתה בתחום המוסיקה הקלה והעממית והמשך דרכו בתחום מחזות הזמר, מוסיקה לתיאטרון ולסרטים, ולאחרונה גם מוסיקה לאולם הקונצרטים.
נולד ברומניה בשנת 1932 והתחיל ללמוד נגינה בפסנתר בגיל חמש. טרם עלותו לישראל, והוא בן 14, כתב מוסיקה למחזמר שבוצע בתיאטרון מקצועי לילדים בבוקרשט. בארץ, הצטרף לחברת נוער בקיבוץ וסיים את בית-הספר של המוסד החינוכי במשמר העמק.
בהיותו המלחין הראשון של להקת הנח"ל, היה הוא בין מייסדי הסגנון הקצבי הידוע כשירי להקות צבאיות. שירים שכתב בתקופת שנות החמישים, בהיותו חייל, מושרים ומושמעים עד היום. אחר-כך השתלם בארה"ב: קומפוזיציה בקולג' מאנס ותואר B.A במוסיקה ובניצוח באוניברסיטת ניו יורק.
באמצע שנות השישים, פנה אל הצורה המוסיקלית הבימתית הגדולה – המחזמר. הוא כתב שורה של מחזות זמר שהיו ההצלחות הגדולות ביותר על הבמה העברית באותה תקופה, ביניהם "עוץ לי גוץ לי", "קזבלן", "איי לייק מייק" ו"הרוויזור".
עם יצירותיו לאולם הקונצרטים נמנות "סטמפניו" – אגדה דרמטית לתזמורת סימפונית, קריין וכינור סולו. "מסורת" – שירים יהודיים בהזמנתם ובביצועם של יצחק פרלמן והתזמורת הפילהרמונית הישראלית ובניצוחו של זובין מהטה; "רפסודיה חסידית" לכינור ותזמורת סימפונית בהזמנתו ובביצוע בכורה של לורד יהודי מנוחין; "הזהב שבאפר" – פואמה סימפונית לציון 500 שנה לגירוש יהודי ספרד, ועוד. יחד עם המחזאי הצרפתי ז'אק ראמפל הוא כתב את האופרה "אסמרלדה" המבוססת על הרומן של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטר-דאם".
יצירתו "קינה ליצחק" – רקוויאם לזכרו של יצחק רבין בוצעה לראשונה באפריל 1998 על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם מקהלת האופרה הישראלית החדשה, מקהלת הילדים "אנקור" וארבעה סולנים בניצוחו של מאסטרו זובין מהטה - כפתיחה חגיגית ליובל ה-50 של מדינת ישראל. הופעות חוזרת של היצירה ניתנו על ידי התזמורת הפילהרמונית של ניו-יורק בניצוחו של מאסטרו קורט מזור (1999) וכן במלאת עשור לרצח על ידי התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור.
לאחרונה שוקד דב זלצר על כתיבה ותזמור של מחזור של ארבעה שירים לסופרן ולתזמורת "בערוב ימים", על פי מילותיו של המשורר הדגול בשפת היידיש, אברהם סוצקבר.