המדובר בילד שהוכרז כקטין נזקק והוצא מדירת האם לפני מספר שנים על פי צווים של בית המשפט ועל אף התנגדותה של אמו.
אמו ערערה על החלטת בית המשפט השלום לאשר מתן ריטלין, בסמוך לתחילת שנת הלימודים, בספטמבר 2008, לקראת תחילת לימודי כיתה ב' וזאת בניגוד לרצונה.
השופטת שטמר ציינה כי "הדיון בציבוריות הישראלית באשר ליעילותו של הריטלין אל מול תופעות הלוואי שלו קיים, והושמעו דעות לכאן ולכאן, אולם לפני בית משפט השלום עמדו חוות דעת פסיכיאטריות והתייחסות של נוירולוגית, אשר קבעו בפסקנות כי מתן הריטלין לילדים שאובחנו כלוקים בהפרעת קשב וריכוז והיפראקטיביות, הוא בעל תוצאות טובות ביותר, הכל כמובן כשהם ערים לאחוזים בודדים של תופעות לוואי שליליות, שניתן להפסיקן על ידי הפסקת הטיפול בריטלין. לעמדתם אין הטיפול בריטלין מביא לתוצאות בלתי הפיכות".
"מסקנתם באופן כללי היא כי מתן ריטלין, כשהוא משולב בטיפולים נוספים לא תרופתיים (כגון בתחום הפסיכיאטריה, המזון ועוד), יביא לתוצאות הטובות ביותר. מנגד אי מתן ריטלין, למי שבאמת נזקק לו, עלול להביא לתוצאות חמורות בהמשך חייו של הילד או הנער הנזקק לו".
כן ציינה השופטת כי "ברור הוא כי חוות הדעת מטעם המומחים, עליהם סמך בית משפט את מסקנתו, התייחסו גם לנתוניו המיוחדים של הקטין ומסקנתם היתה כי הקטין נזקק מאד לטיפול בריטלין, כי המנעות מלתת לו טיפול זה תפגע בבריאותו הנפשית ובעתידו, וכי טיפול זה, משולב בטיפולים תומכים לא תרופתיים, הם הטיפול הטוב ביותר שהמדע בזמננו יכול לתת לקטין".
"בית משפט בערכאה ראשונה בחר להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש על פני חוות הדעת מטעם אם הקטין, אשר ניתנה על ידי רוקח, ואיננה מסתמכת על מחקרים שערך או על ספרות רפואית או על אסכולה רפואית מוכרת ומכובדת, האוסרת על מתן ריטלין וצוין כי רוקח זה אף לא פגש בקטין", אמרה.
השופטת שטמר ציינה כי הנמקתו של ביהמ"ש התקבלה על דעתה תוך שהיא ערה היטב לכך שגורלו של הקטין נקבע בלא הסכמת אמו הביולוגית, וכי פסק נכון כאשר קבע כי מתן הריטלין יהיה לטובתו.
השופטת הבהירה כי הנתונים שהביאו המומחים מטעם רשויות הרווחה, הם בעלי משקל רב ומשכנעים שהטיפול הוא לטובתו של הקטין במניעת פגיעה בעתידו, ביחסיו עם הסובבים אותו, במניעת הדרדרותו לסמים, ואף לבריאותו הנפשית והפיזית.
כן בדק בית המשפט את המקור החוקי לסמכותו של בית המשפט להורות על מתן ריטלין "לילד נזקק" הנמצא תחת פיקוחם של גורמי הרווחה.
בשולי פסק הדין הוסיפה השופטת שטמר כי התרשמה כפי שהייתה אף התרשמותם של הגורמים המטפלים, כי האם הונעה לעמדה עיקשת גם בשל מחשבתה שאם לא תסכים לטיפול, יוחזר הקטין למשמורתה. מכאן אולי הטיעון בערעור, כי הגורמים המטפלים מעוניינים לתת לקטין ריטלין על מנת לדכא את רצונו לחזור לבית אמו.
התרשמותה של השופטת היתה כי האם איננה רואה את טובת הקטין בראש שיקוליה, והנפגע מכך, פגיעה אולי אנושה, הוא הקטין.