מילשטיין: הלוחמים נטבחו המפקד רבין ישן

ספר חדש מגולל את אירועי קרב נבי סמואל וכשליו. המחבר, ד"ר מילשטיין, מטיל את האשם על כתפי המפקדים ובראשם המח"ט יצחק רבין.

שמעון כהן - ערוץ 7 , כ"ו באדר תשס"ט

בספר חדש שיצא לאור בעוד כשלושה שבועות פורס ההיסטוריון הצבאי, ד"ר אורי מילשטיין, את המניעים שהובילו לכשלון כיבוש נבי סמואל שבצפון ירושלים. לדבריו האחריות הישירה מוטלת על המפקדים ובראשם יצחק רבין שבעת הקרבות העקובים מדם היה ישן בפנסיון 'רייך' שבירושלים.

עם זאת הוא קובע כי בצה"ל הוחלט לקיים קשר שתיקה סביב האירוע ובשבועה הוכרע שלא לדווח על הקרב שבו הופקרו לוחמים פצועים לטבח שביצעו בהם ערביי הכפרים שבאזור.

ביומן ערוץ 7 מתאר ד"ר מילשטיין את אירועי הקרב שנועד לאפשר את כיבושה של ירושלים ושליטה על מבואותיה מצפון, אך היווה תבוסה קשה לכוחות במלחמת העצמאות.

לדבריו ראשון המחדלים היה מיעוט הכוחות שפעלו במקום. הוא מתאר כיצד כל מפקד בשרשרת הפיקוד צמצם את הכוחות בדרכם לקרב עד שמחטיבה שלמה נותרו שתי מחלקות בלבד לביצוע הקרבות.

עוד הוא מזכיר את ההתראה שהעביר צה"ל הצעיר לתושבי נבי סמואל, התראה שהובילה למצב בו כשלושים לוחמים ערבים התמקמו בעמדות ירי מוכנים לתקוף את כוחות חטיבת 'הראל' שהגיעו למקום. הוא מוסיף ומתאר ירי כוחותינו על כוחותינו, וכן את נסיגתו מהמקום של אורי בן ארי, מפקד כוח העתודה שאמורה הייתה לתת מענה במקרה של שיבוש הליכי הקרבות.

לדברי מילשטיין כשהכוח בפיקודו של בן ארי החליט לסגת מבלי לחלץ פצועים נותרו 22 פצועים במדרון שבין נבי סמואל לבית איכסא וערביי הכפרים הגיעו למקום, רצחו אותם והתעללו בגופותיהם.

"טבנקין, המג"ד, שהיה במוצא ברח. והמפקד יצחק רבין ישן באותו זמן בירושלים. כשהתעורר ושמע מה קורה נתן הוראה להימלט גם ממקומות שכבר נכבשו על ידינו", מספר מילשטיין. את המידע על מעשיו של רבין באותו יום הוא דולה מיומנו האישי של דוד בן גוריון המספר כי כאשר שמע על המתרחש בנבי סמואל נסע לפנסיון 'רייך' שם התמקם מטה החטיבה. "כשביקש בן גוריון להיפגש עם רבין אמרו לו שהוא ישן. בן גוריון אמר להם שלא יעירו אותו... מאוחר יותר האירוע הזה עורר עליו ביקורת איך הוא מקדם את רבין בדרגות אחרי אירוע שכזה, אבל זה כבר עניין אחר".

למסקנות ספרו הגיע מילשטיין לאחר תיחקור של כחמישים לוחמים ומפקדים. כמו כן הוא מזכיר את ארכיון צה"ל שנפתח ומתמלולי רשתות הקשר ומסמכים שהותרו לפרסום התבררה התמונה האמיתית. זאת לאחר שבמשך עשרות שנים התקיים קשר שתיקה סביבה.

הוא מספר כי אזכורים בודדים וקצרצרים בספר צה"ל לאירוע המדובר. כמו כן הוא מתאר 9 שורות בלבד בהן אוזכר הקרב בספר הפלמ"ח מבלי לתאר את האירועים שליוו את אותו יום עקוב מדם. בנוסף מספר ד"ר מילשטיין על עדותו של מתי מגד, מכותבי ספר הפלמ"ח, על קיומו של דיון מה ייכתב בספר ומה לא. "הם נשבעו שלא יחשפו את הנתונים", אומר מילשטיין.

לדבריו הנתונים הלכו והתבררו עם התבגרותם של לוחמים שמצפונם העיק עליהם לנוכח הפקרת חבריהם לסכיני המרצחים הערבים. כמו כן הוא מספר על הטלת אשמות מלוחם על חברו באופן שגרם להתבררות פסיפס העדויות אודות נסיבות הכשלים באותו קרב.

ספרו של מילשטיין 'קרב נבי סמואל – הכתובת על הקיר שלא נקראה' ייצא לאור כאמור בעוד כשלושה שבועות אולם ספק אם יעורר את תשומת הלב הראויה להאשמות כבדות כפי שמסתמן שיהיו בו, שכן מזה שנים רבות נראה שהמערכת הביטחונית והאקדמית מקפידה להתעלם באופן שיטתי ממצאי תחקיריו המטרידים מאוד של מילשטיין.