בחיל האוויר הישראלי סיימו לאחרונה את התחקירים הפנימיים בנוגע למבצע "עופרת יצוקה". אחת ממסקנות התחקירים מצביעה על כך שלאור הרחבת טווח ירי הטילים של החמאס וחיזבאללה וכן של מדינות האויב, צריכים בסיסי חיל האוויר והצוותים שפועלים מתוכם ללמוד לפעול בצורה יעילה תחת אש. גם במבצע "עופרת יצוקה" נשמעה ההנחה, שחלק מהרקטות שפגעו בבאר-שבע כוונו למעשה לבסיס חיל-האוויר בחצרים, והרקטות שנפלו בגדרה והסביבה כוונו לבסיס תל-נוף.
בעקבות זאת ילמדו מפקדי חיל האוויר בכל הרמות מהי דרך הפעולה הנכונה שיש לנקוט בזמן נפילת טיל, ותימשך עבודת מיגון הבסיסים הרלוונטיים והכנתם למתקפת טילים.
כיפת-ברזל תתורגל בתוך ארבעה חודשים
לקח נוסף: מערכת "כיפת ברזל", אשר אמורה להציע פתרון כלשהו לירי תלול המסלול מרצועת עזה קורמת עור וגידים, ובחיל האוויר מעריכים שבעוד כארבעה חודשים תתורגל מערכת ראשונית של "כיפת ברזל" על-ידי החיל. התקווה היא שכבר בשנת 2010 המערכת תוכנס לשימוש מבצעי.
בהיבט ההתקפי של חיל האוויר, שוקדים בצה"ל על ביצועה של עסקה לקניית מטוסי 35 F- מארה"ב. מטוסים אלה, אשר מכונים "מטוסי הדור החמישי", נחשבים למטוסים המתקדמים ביותר בעולם מבחינה טכנולוגית, וניתן רק לשער עד כמה הבאתם לצה"ל יכולה להשפיע על כוחה הצבאי של ישראל.
99% של פגיעות מדוייקות – רק על האוייב
בחיל לא הסתירו את שביעות הרצון מתיפקודם במבצע. מנתונים רשמיים שאסף חיל האוויר עולה כי 99 אחוזים מן הירי שבוצע על-ידי חה"א פגע במטרה בצורה מדוייקת. עוד עולה כי למעלה מ-80 אחוזים מהפצצות ומהטילים שבהם השתמש חיל האוויר הם כאלה המוגדרים מדוייקים וששימושם מקטין משמעותית את הפגיעה בחפים מפשע, בעוד במלחמת לבנון השנייה השימוש בחימוש שכזה הגיע ל-36 אחוזים מכלל החימוש בלבד.
כמו-כן, בפעם הראשונה במבצע צה"לי בסדר גודל כזה, לא נרשמה ולו פגיעה אחת של חיל האוויר בכוחות הקרקע, וזאת על-אף שנורו מעל ל-2000 ראשי קרב בטווח כוחות היבשה ובשטח עירוני סבוך וצפוף.
סיבה נוספת לשביעות הרצון שבוטאה בחיל האוויר היא יכולתו של החיל להקטין את הירי תלול המסלול לכיוון ישראל על-ידי השמדת משגרים ומאגרי אמל"ח תוך כדי המבצע. בסך הכל שוגרו 650 טילים ופצמ"רים אל עבר ישראל בזמן המבצע, כאשר הערכות מוקדמות נקפו במספרים גבוהים בהרבה.
את השינוי שחל בצה"ל בכלל ובחיל האוויר בפרט בדבר ייעודו של החיל וחשיבות פעילותו המסייעת לכוחות הקרקע ניתן לראות בצורה הברורה ביותר בנהלי הקרב החדשים שייושמו במבצע "עופרת יצוקה": לראשונה, הוכפפו כלי הטיס למח"טים בגזרות שבהן פעלו חטיבות החי"ר והשריון. האישור הסופי על כל תקיפה שנעשתה בשטחי הפעולה של החטיבות התקבל על-ידי מפקד החטיבה או באי סמכותו. "הפתיחות של החיל האוויר לשיתוף פעולה עם כוחות הקרקע גדלה מאוד, וראינו את התוצאות במבצע בעזה", אומר רב-סרן כ' מהיחידה לשיתוף פעולה, האמונה על שיתוף הפעולה שבין כוחות היבשה לחיל האוויר.
אחוז ניכר של טיסות לא מאויישות
מלבד לכל אלה, בולט במיוחד הוא שיתוף הפעולה ההדוק ששרר בין חיל האוויר לכוחות הקרקעיים בזמן המבצע, בעיקר בתחום המל"טים. לרשות כל חטיבה עמדו בכל רגע נתון מל"טים צמודים, אשר ליוו את כוחותיה בגובה שהיה לעיתים נמוך יותר ממסוקי קרב. עיקר עבודתם של המל"טים הייתה בהפקת מודיעין, בהכוונת הכוחות הקרקעיים ובהכוונת כלי טיס התקפיים אל מטרות שאותרו על-ידי כוחות הקרקע. המעקב הצמוד של כלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב"מים) אחר כוחות הקרקע הביא לכך שאחוז ניכר משעות הטיסה שביצע חיל האוויר במבצע היו טיסות בלתי מאויישות.
בימים שלפני מבצע "עופרת יצוקה" הוצמדה לכל חטיבה טייסת כטב"ם ייעודית, אשר תשתף עימה פעולה בזמן המבצע. צוותים מן הטייסות הללו הגיעו לחטיבות השריון והחי"ר, הכירו באופן אישי את החיילים איתם הם עומדים לשלב ידיים וסייעו בתכנון התמרון הרגלי. לטייסות הכטב"ם היו נציגים בחפ"קים החטיבתיים וקצינים במוקדי פעילות האש בשטח הלחימה עצמו שסייעו לקשר שבין הכטב"מים – שמופעלים על-ידי שני אנשים בלבד היושבים בשטח ישראל - לכוחות בקרקע. הסיוע של הכטב"מים הגיע לעיתים עד לרזולוציה של כטב"ם לפלוגה, ובמקרים קיצוניים אף כטב"ם לצוות.
במלחמה הבאה זה יהיה שונה
אולם, עם כל שביעות הרצון, מבינים בחיל האוויר כי לא כל מה שאפשר היה לבצע בעזה - במבצע מוגבל מבחינת סדר הכוחות והיקף הפעילות - יהיה שמיש גם במלחמה כוללת בסדרי גודל כבירים יותר. בלחימה שכזו, מסבירים בכירים בחיל האוויר, יהיה בלתי אפשרי להצמיד לכל כוח לוחם כלי טיס אישי וצוותי החיל לא יוכלו להיות מיועדים באופן בלעדי לכוח זה או אחר, אלא יצטרכו לנוע בין הכוחות.