(הוידאו באדיבות ערוץ הכנסת)
במליאת הכנסת נפתח הדיון המיוחד בו החל את כהונתו כיו"ר הכנסת ה-18 חבר הכנסת ראובן ריבלין.
את נאומו פתח ריבלין בקטע מתוך פיוט:
"אוחילה לאל, אחלה פניו, אשאלה ממנו מענה לשון. לאדם מערכי לב, ומה' מענה לשון. יהיו לרצון אמרי פי, והגיון לבי - לפניך, ה' צורי וגואלי", פתח היו"ר החדש ישן את דבריו.
ריבלין פנה אל חברי הכנסת והזכיר להם, כמו גם לו עצמו, את ראשית כהונתו הקודמת כיו"ר הכנסת: "לפני שש שנים זכיתי לראשונה באמונכם, כאשר בחרתם אותי לכהונת יושב ראש הכנסת השש-עשרה. לקראת היום הזה, שבתי לרגע אל הדברים שאמרתי אז, בהתרגשות רבה, בהתרגשות אמתית, בדחילו ורחימו"
"שבתי אל התקווה; אל תפילתי, "שלא תארע תקלה על ידי"; אל האמירה, לפיה הכנסת היא בית זכוכית, שיושביו עומדים בכל יום ויום מחדש למשפט הציבור; ל הקריאה לדיאלוג מכובד ומכבד, אך נטול מורך,עם הרשות השופטת; ואל דבריו של זאב ז'בוטינסקי, במאמרו "על מיוריזציה", על כך ש"תמיד צריך לדאוג כי גם המיעוט ירגיש, שהבית המשותף הוא גם ביתו שלו - ולא מבצר של שונאיו ואויביו".
"שבתי גם אל הימים הרעים של קיץ 2005, אל הימים שבהם סבור הייתי כי הנסיבות מחייבות אותי להביע, כאן - ומכאן, את כאב הקריעה, למרות תפקידי, ודווקא בגלל תפקידי"
בדבריו הזכיר ריבלין את ימי העקירה הרעים, כלשונו: "שבתי גם אל הימים הרעים של קיץ 2005, אל הימים שבהם סבור הייתי כי הנסיבות מחייבות אותי להביע, כאן - ומכאן, את כאב הקריעה, למרות תפקידי, ודווקא בגלל תפקידי, כשבאוזניי מהדהדת אזהרתו-שבועתו של מנחם בגין, מן הימים שבהם טעמה הארץ מעט מטעמה האיום של מלחמת אחים, ומצפוני מחייב אותי לעשות הכול, כדי שלעולם לא נגיע לידי כך. האמנתי אז, ואני מאמין בכך, בכל לבי, גם היום, (כאשר הנני שב ומקבל מידכם , שוב בדחילו ורחימו, את פיקדון הישיבה בראש הבית הזה), כי הכנסת איננה רק בימה של טקסים, אלא זירת הויכוח, המחלוקת – וההכרעה".
ממשיך ריבלין בנאומו ואומר: "המשנה במסכת תמיד מספרת, כי ברגלים נהגו שלא לדשן את המזבח, מפני שהוא "נוי למזבח". כלומר, ברגלים, כאשר הצטבר על המזבח אפרם של הקרבנות שהביאו עולי הרגל הרבים, שבאו לעלות, להיראות, ולהשתחוות לפני אדון-כל, דווקא אז נמנעו מלפנות את האפר מעל המזבח, מפני שדווקא האפר הזה, השחור, המלוכלך, שלכאורה אינו אלא הפסולת, דווקא הוא יפה למזבח יותר מכל קישוט, בהיותו מבטא נאמנה, את תכליתו של המזבח, את תכליתה של העלייה לרגל, ואת תכליתו של בית המקדש כולו".
"ובכן, האמנתי לפני שש שנים, ואני מאמין גם היום, כי המחלוקת, הויכוח, הדיון הנוקב, ואף זעקת המחאה והתסכול של המיעוט - כל אלה יפים לבמה זו, יפים למליאה זו, טובים לה, לכנסת, מאלפי זהב וכסף. אני מאמין, כי לא נבחרנו כדי לשמש ניצבים, אלא כדי ליטול חלק פעיל, חלק מרכזי, במעשה הדמוקרטיה. ומהו מעשה הדמוקרטיה? מה תכלית ישיבתנו כאן?", שואל יו"ר הכנסת הנכנס ומיד משיב, וגם זאת מהמקורות: "מספרת הגמרא בברכות דף ד', על הפסוק בתהלים "לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני": כך אמר דוד לפני הקדוש-ברוך-הוא: ריבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני - ידיי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליה, כדי לטהר אישה לבעלה. ובכן, חברי הכנסת, לא נבחרנו כדי לשבת אגודות אגודות בכבודנו. נבחרנו, כדי " ללכלך" את ידינו בקשייו, בצרותיו, בזעקתו, בכאבו, של הציבור ששלח אותנו לכאן".
"הבית הזה, הוא ביתו של העם – לא של נבחרי העם. ואם בבית הזה, על תפארתו, לא יישמע קולו של העם, מה בצע לנו בו? מה בצע לנו באולמותיו הממוזגים, רחבי הידיים?"
"אולי זה לא תמיד אסתטי. אולי זה לא תמיד נעים. ואולי יש הסבורים שזה לא "ממלכתי". אבל זו האמת. הבית הזה, הוא ביתו של העם – לא של נבחרי העם. ואם בבית הזה, על תפארתו, לא יישמע קולו של העם, מה בצע לנו בו? מה בצע לנו באולמותיו הממוזגים, רחבי הידיים? האם רק כדי להראות את עושר כבוד מלכותנו ואת יקר תפארת גדולתנו?", שואל ריבלין.
"יעודו של הבית הזה הוא - לעבודה, לכובד- ראש, ולשליחים, אשר אינם שוכחים לרגע את שליחותם ואת שולחיהם. אם תהיה זאת שאיפתנו, כפי ששאפו גם בכנסות הקודמות, אזי - נשיב ימיו של הבית הזה, כקדם! אזי, נשיב את איתנותו ואת עצמתו של המשכן הזה, בעיני העם! נשוב ונהיה אנחנו - שליחי העם - ראויים להכריע בשאלות, שברומם של עם, ושל מדינה".
דברים בנאומו ייחד ריבלין גם לקודמתו בתפקיד, היו"ר היוצאת חברת הכנסת דליה איציק: "וברשותכם, אני רוצה להודות לחברתי, יושבת ראש הכנסת השבע -עשרה - חברת הכנסת דליה איציק - אשר השכילה לגדל ולפאר את הכנסת, כראוי למשכנה של הדמוקרטיה. ואת הכול עשתה, - בממלכתיות ובמכובדות מופתיים - כדי לרומם את הכנסת בעיני העם, ולהשיב ימיה כבראשונה".
וגם היו"ר הזמני, חבר הכנסת איתן, זכה לדברים בנאומו של ריבלין: "ותודה מיוחדת לידידי ורעי, חבר הכנסת מיכאל איתן, אשר בששת השבועות שבהם ניהל את הכנסת ביד רמה, הוכיח לכולנו, שעדיין מצויים בקרבנו פרלמנטרים, בעלי יכולת ושיעור קומה יוצאי דופן. ועל כך גאוותנו".
את דבריו חתם ריבלין בתפילה מתוך מוסף ראש השנה ויום הכיפורים: "אלוהינו ואלוהי אבותינו, היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל. הורם מה שיאמרו. הבינם מה שידברו. השיבם מה שישאלו. ידעם איך יפארו. שלא ייכשלו בלשונם, ולא ינקשו בשינונם, ולא יבושו במשענם, ולא ייכלמו בם שאונם, ואל יאמר פיהם דבר שלא כרצונך. כן יהי רצון".