בטורו השבועי בגיליון 'שבת בשבתו' הקרוב מפרסם הרב ישראל רוזן, ראש מכון 'צומת' את מה שהוא מגדיר כ"מדריך למקובלים". זאת ככל הנראה עקב האירועים החדשותיים הצפים ועולים בסוגייה זו בתקופה האחרונה.

את הדברים מקשר הרב רוזן לפרשת השבוע מתוך סוגיית הכוהנים ומתנות הכהונה הניתנות להם על פי הציווי המופיע בפרשת השבוע, פרשת צו.

"בקלות ניתן לסטות מן האמת וליחֵס לכוהנים מעמד-על אשר בגינו הם זכאים לשפע תרומות ומעשרות, מתנות ומנחות. 'תרבות' שלימה התפתחה, בכל הדורות ובכל הדתות, לפיה צריך לשלם לכוהן עבור ברכותיו, ובשל היותו חוליה מקשרת אל הקודש ואל העולמות העליונים. והתשלום, בל נטעה - "לו יהיה", "לו" בוא"ו רבתי; יש לכאורה תמורה לברכה שאינה שורה על פחות משווה פרוטה,, כותב הרב רוזן ומוסיף כי "הדוגמא התנ"כית המוחצת היא פרשת עלי ובניו (שמ"א פרקים א-ב), שתחילתה תפילה זכה ("ותפלל על ה' ובכה תבכה") של חנה העקרה, המשכה בברכת הכהן הגדול ה"שומר את פיה" ומנדב ברכה: "ואלקי ישראל יתן את ש(א)לתך". ומיד מגיע השלב הבא: קם דור המשך לקריירה הכוהנית בדמותם של בני עלי בני בליעל. הללו תובעים במצח נחושה נתחי בשר, "כל אשר יעלה המזלג", ומבצעים עוולות נוראות בצל הקודש, כולל עסקי נשים (לפי פשוטו של מקרא)".

בהמשך מאמרו משגר הרב רוזן רמזים עבים הרבה יותר לאירועי הימים האחרונים וכותב: "עלי ובניו הם לפחות כוהנים מיוחסים, גזעיים, בני אהרן. והנה מצינו בתנ"ך פרשה נוספת המתארת בסגנון גרוטסקי יזם שהחליט להתפרנס ממכירת ברכות. הוא השקיע בפרוייקט "אלף ומאה כסף", ואף שכר 'כהן' מפליא לעשות - "נער לוי" מזדמן, עובר אורח תמים ששיתף פעולה עם המפעיל המתוחכם. ו...צלחה דרכו! קומץ "אנשי חיל" שהתעניינו "התצלח דרכנו" זכו לברכת הכהן המדומה: "לכו לשלום נוכח ה' דרככם", וכך היה! ההצלחה האירה פנים, ואולי באמת הנער המשוטט ניחון בתכונות אלטרנטיביות? בהמשך הסיפור גדוד שלם ("שש מאות איש חגור כלי מלחמה") מגיע לקבל ברכה. הם כה נלהבים (או מתוחכמים?) עד שהם...חוטפים אותו, כולאים אותו, ודורשים לנצל את סגולותיו השמיימיות בתנאים ובנסיבות הנוחים להם. ואם טרם ניחשתם, מדובר במיכה בעל התרפים ובכהן-הלוי, המתחזה-החטוף (שופטים יח)".

וכאמור, את מאמרו חותם הרב רוזן במעין מדריך מקוצר לזיהוי מקובלי אמת למקובלי שקר, והוא כותב כך:

"ואם תשאלו, כיצד נדע האם לפנינו רעבע אמיתי, או אולי מקובל-שקר, אשר פיהם דיבר שוא? הנה מדריך קצר ל'מקובלים' בלתי מקובלים, לנוחיות הנזקקים והנזקקות.

א. אל תתנו אימון ב'מקובל' פלאי שלא למד ולא שנה, ולא נשמע מפיו מעולם דבר-תורה רציני ו'על רמה', גם אם הוא מ'גזע תרשישים', ונצר לבאבות. ראוי לבצע טסט זה גם על המשב"קים (=משמשים בקודש), הלא המה נאמני-ביתו המוציאים והמביאים והמדבררים. מומלץ גם לבחון את עברו, ואיך עלה (לפתע?) על כס ה'מקובלות'?   

ב. אל תשקיעו שקל ב'מקובל' אשר כספי ה'פדיונות' בלשכתו(!) הופכים ל'חצר' מפוארת, לרכב שרד ול"רצים לפני מרכבתו" (שמ"א ח,יא). בימינו קריטריון זה הוא הנחרץ ביותר.

ג. הפנו גב ל'מקובל' המקרב, מתחכך ומצטלם עם גבירים-ספונסרים. על אחת כמה וכמה אם אינם יראי חטא ושומרי עוון. מוצע להפעיל מבחן פשוט זה גם על משרתיו, פקידיו ואמרכליו - גיחזיו ואחיתופליו.   

ד. התרחקו כמפני אש מ'מקובל' המתערב בחיי המשפחה או המנדב עצות שרלטניות פסבדו-פסיכולוגיות אשר הלב ממאן בהן. מומלץ גם לבדוק את 'רוחניותו' של ה'מקובל' בדרך התייחסותו לזוטי דברים ולדילמות של מה בכך, "ובחנונו נא בזאת"! (עפ"י מלאכי ג,י)"