בצעד נדיר החליטה פרקליטות המדינה לבטל את החלטתה להעניק חסינות מפני העמדה לדין לקצין מג"ב, פקד אמיר פארס. הסיבה: בתיק המח"ש, עליו התבססה החלטת החסינות, התגלו פגמים מהותיים.
התביעה הנזיקית הוגשה ע"י מנחם לב, מנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית בית אל, שהגיע לפני כשנתיים לעמונה על מנת להרגיע את בני הנוער במקום ולתמוך בהם, אך למרות זאת הותקף שוב ושוב ע"י קצין מג"ב, שדחף אותו, הפיל אותו וגרם לו לחבלות ולקושי בתפקוד שנמשך מספר שבועות. מייד לאחר הארוע, פנה מנחם לב למח"ש והגיש תלונה כנגד הקצין שתקף אותו.
מח"ש סגרה את התיק מחוסר ראיות, ולב פנה וביקש את עזרת ארגון זכויות האדם ביש"ע, שפתח בבדיקה יסודית של תיק המח"ש. בבדיקה התברר, כי התיק נגד הקצין נסגר בעקבות טענתו, כי היה פצוע ומוגבל בתנועותיו, ולא יכול היה לתקוף את מנחם לב: "אני על הדקה הראשונה חטפתי 2 בלוקים.... זה היה בשעות הבוקר בשעה 09:30 בערך... הלכתי למרפאה לחובש שמו לי על היד קרש תמיכה והתיישבתי בצד מול הפלוגה והמשכתי לדאוג להם למים וכדומה..." ואולם, חוקר מח"ש לא טרח לברר האם הקצין דיבר אמת או שמא שיקר בנוגע לפציעתו. חמור מכך: דקות ספורות לאחר שהקצין פארס העיד בפני חוקר מח"ש על פציעתו – צפו הקצין והחוקר יחד בסרטון, בו מתועד פקד אמיר פארס כשהוא מניע את 2 ידיו בחופשיות ובטווח תנועות מלא. משום מה, לא מצא החוקר לנכון לעמת את הקצין במהלך החקירה עם הסתירה הברורה בין הסרטון ובין דבריו שנמסרו תחת אזהרה באותו מעמד.
בערר מנומק הפנה עו"ד חיים כהן, היועץ המשפטי של ארגון זכויות האדם ביש"ע, את תשומת הלב של מח"ש לסרט ולמשמעויותיו, וביקש לחדש את החקירה בתיק, לעמת את הקצין עם הסרטון, וכן לזמן 2 עדי ראיה לארוע. ואולם מח"ש לא פתחה מחדש את התיק, ואפילו לא העבירה את הערר ואת הסרט למחלקת העררים בפרקליטות המדינה. כתוצאה מכך, מחלקת העררים סגרה אף היא את התיק בלי להכיר כלל את הסרט ואת משמעויותיו.
במקביל, הגיש מנחם לב לבית משפט השלום בירושלים תביעת נזיקין אישית נגד סנ"צ אמיר פארס, ופרקליטות המדינה החליטה להעניק לסנ"צ פארס חסינות - על בסיס החלטת מח"ש לסגור את התיק. לאור התפתחות זו, פנה עו"ד חיים כהן לבית המשפט בבקשה לקבוע שלא מתקיימים תנאי החסינות: "האם ניתן לבסס הודעת חסינות לעובד ציבור על עדות הנחזית להיות עדות שקר? כיצד חוקר מח"ש מנוסה לא הבחין בניגוד המוחלט שבין גרסתו של השוטר לבין התמונות הנעות שהופיעו בסרטון שנצפה על ידי החוקר והשוטר, ביחד, באופן שלא ניתן לכך שום ביטוי- לא במהלך החקירה ולא במסגרת קבלת ההחלטות בערר? האם ניתן לבסס הודעת חסינות על תיק מח"ש אשר במקרה הטוב נחקר באופן רשלני ובמקרה הפחות טוב נחקר מתוך נטיה שלא למצות את הדין עם השוטר הנחקר?", כתב עו"ד כהן בבקשתו.
במהלך הדיון בבית המשפט הודה עו"ד מני פילזר, המייצג את המדינה, כי המשנה לפרקליט המדינה, שהחליטה על החסינות, לא צפתה בסרט ולא הכירה את משמעויותיו. אך למרות זאת הוא סרב לוותר על החסינות, משום שלדבריו "המטרה של התובע היא ניגוח עובדי ציבור" ו"אם אני לא נותן חסינות לשוטר זה סוג של הבעת אי-אמון". השופט דראל לא קיבל טענות אלה ואמר כי "העמדת עובדי ציבור לדין באופן אישי היא אכן במקומה במקרים המתאימים. עובדי ציבור צריכים לדעת שהתנהגותם עלולה לחייב אותם אישית בתוצאותיה, גם בנזיקין".
השופט מתח ביקורת על התנהלות מח"ש בחקירת התיק, ועל אופן קבלת ההחלטות ע"י פרקליטות המדינה: "אני מתקשה להבין למה להגן על החלטה שהתקבלה בלא שנבחנו כל הנתונים" – אמר השופט – "כל רשות מינהלית אחרת שהיתה מקבלת החלטה בלי לראות את כל החומר – היה מקום לפסול את החלטתה... המדינה אינה יכולה לקבל החלטות כגוף אינטרסנטי, והדברים נכונים גם לגבי מח"ש. יש מקרים שאנחנו כשופטים עדים ליכולות מדהימות של מח"ש. במקרה הזה, מן הראוי היה לתת את התיק לחוקר מח"ש כדי שיתחיל את כל החקירה מראשיתה". בסיום הדיון הציע השופט לעו"ד פילזר שהמדינה תשקול מחדש את עמדתה, תוך 7 ימים.
ואכן, בתום 7 הימים הודיעה פרקליטות המדינה לבית המשפט, כי "בשים לב להערותיו של בית המשפט הנכבד במהלך הדיון" היא מבטלת את החסינות שניתנה לפקד אמיר פארס, והוא יתבע אישית על הנזק שנגרם לתובע מנחם לב.
בארגון זכויות האדם ביש"ע הביעו סיפוק מן ההחלטה, אשר ללא ספק התקבלה לאחר בדק-בית שהתבצע בימים האחרונים הן במח"ש והן בפרקליטות המדינה.