שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, תמר בר אשר צבן, הכריעה היום בסוגיה שעניינה לכאורה בשכונת קריית יובל שבירושלים, אך עשויות להיות לה השלכות לאתרים רבים רבחבי הארץ.
מדובר בצווים שהוצאו להפסקת שימוש בדירת מגורים בשכונה הירושלמית כבית כנסת. בעל הנכס ביקש לבטל את הצווים שהוצאו על ידי עיריית ירושלים.
השופטת בר אשר צבן הציגה בהכרעתה תקדימים מרחבי הארץ בהם במקרים דומים הוצאו צווים נגד שימוש במבני מגורים לצורכי תפילה.
כמו כן קבעה כי "המשיבים לא חלקו כי ייעודו של הנכס למגורים. בדומה, המשיבים גם לא טענו ובכל מקרה גם לא הוכיחו, כי ניתן אישור על-ידי הועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים להשתמש בבית הנדון כ"בית יראה" (בית תפילה, או בית כנסת). כך שאין מדובר בשימוש שהותר. כאמור מעלה, "על התכנית להתיר במפורש שימוש מסוים, כדי שזה יהיה מותר. כל שאינו מותר מפורשות – אסור". מכאן, שאם לא הותר במפורש להשתמש בנכס כבית תפילה, כי אז השימוש בנכס למטרה זו אסור".
בתום הדיון המשפטי הכריעה השופטת כי אין לבטל את הצווים וכי אלו ניתנו כדין שכן מדובר בחריגה ממטרות הבניה המקוריות, כלומר מגורים בלבד. "המסקנה שאליה הגעתי היא, כי בדירה הנדונה, נעשה שימוש קבוע של קיום תפילות מדי שבת וחג, ובכך נעשה שימוש בדירה לבית כנסת. מאחר שייעודו של הנכס למגורים בלבד, הרי שהשימוש שנעשה בו מעבר לשימוש למטרת מגורים, חורג מהשימוש המותר. מכיוון שכך, הרי שהמשיבים משתמשים במקרקעין ללא היתר, או בסטייה מהיתר, ובכך הם משמשים במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204 בחוק התכנון והבניה".
לנוכח קביעה זו רואה השופטת בצוי האיסור הזמניים לתפילות במקום, צווים שהוציאה היא עצמה לפני כחודש וחצי כצווים שניתנו כדין ו" כך באשר לצו ההפסקה השיפוטי שניתן לפי סעיף 239 בחוק התכנון והבניה".