במסגרת ישום ההסכמים הקואליציוניים הפיץ משרד המשפטים תזכירי חוק לחמישה חוקים אותם התחייבו לקדם המפלגות החברות בקואליציה. מטרתם של חמשת החוקים היא חיזוק המשילות, באמצעות קביעת תיקוני חקיקה בתחומים שונים.
ההצעה הראשונה קובעת, כי לא יהיה די בהשגת הרוב הדרוש להבעת אי אמון בממשלה והצבעה על חבר הכנסת עליו מבקשים המצביעים להטיל את הרכבת הממשלה, כפי שהיה עד היום. על פי ההצעה, במידה ולא הצליח חבר הכנסת עליו ביקשה הכנסת להטיל את הרכבת הממשלה במלאכתו, תמשיך לכהן הממשלה בה הביעה הכנסת אי אמון, והכנסת תמשיך גם היא לתפקד ולא תתפזר.
ההצעה השנייה קובעת, כי על מנת להעביר הצעת חוק לפיזור הכנסת, לא יהיה די ברוב רגיל כפי שקורה היום ויהיה צורך ברוב מיוחס של 65 חברי כנסת בקריאה השלישית.
הצעת החוק השלישית היא "החוק הנורבגי הקטן" הנחקק בעקבות דרישת סיעת 'הבית היהודי', על פיו חבר כנסת אחד מכל סיעה שהתמנה לשר בממשלה, יוכל לחדול מלשמש כחבר כנסת, ובמידה ותפקע חברותו בממשלה ישוב אוטומטית לכהן כחבר כנסת. במקרה כזה, חבר הכנסת שבא במקומו יחדל מלשמש חבר כנסת.
הצעת החוק הרביעית נועדה להגביר את שליטתה של הממשלה בתקציבה, בדרך של חסימת הצעות חוק שלהן משמעות תקציבית כבדה. על פי ההצעה, הצעת חוק פרטית המוגדרת 'תקציבית' תידרש לקבל רוב של לפחות 55 חברי כנסת, ולא של 50 כפי המצב כיום.
הצעת החוק החמישית נועדה להקל על התפלגותן של מפלגות, וקובעת כי על מנת שקבוצת חברי כנסת תוכל להתפלג ממפלגה קיימת עליה להוות לפחות שליש מהמפלגה ויותר משני ח"כים, אולם שבעה ח"כים יוכלו להתפלג בכל מקרה. במערכת הפוליטית מעריכים כי ההצעה נועדה לאפשר לחברים בסיעת 'קדימה' לפלג את המפלגה.