מאי 1943 - אסיר 145922 מקסי ליברטי, בן למשפחה ממרוקו, נשלח לנקות, לטשטש ולהשכיח את זכר מרד גטו ורשה, לאחר דיכוי המרד שיזמו הלוחמים, שלימים הקימו את בית לוחמי הגטאות.
השנה יוענק לו על ידי אנשי בית לוחמי הגטאות ובהם כמה מלוחמי המרד, את אות יקיר הבית על הקדשת ימיו וכספו כדי להעיד ולהנציח את הימים ההם.
מפגש הגורלות בין מקסי ליברטי, איש עסקים אמיד מצרפת, בן למשפחה יוצאת מרוקו לבין לוחמי גטו ורשה החל במאי 1943 ולא חדל מלהתקיים עד עצם היום הזה. ליברטי אימץ אל ליבו את בית לוחמי הגטאות והפך אותו לחלק ממצוות החיים שלו: להזכיר ולספר לעולם את שאירע באירופה בשנים ההן.
בבית לוחמי הגטאות מספרים את סיפורו הלא ייאמן של מרדושה מקסי ליברטי, אסיר מס' 145922, הבכור מבין 14 הילדים של משפחה יהודית יוצאת מרוקו, שנתפס ב-1943 בליון, בעקבות ביקורת מסמכים:
הוא נכלא בכלא פורט מונלוק כשהוא בן 18 ומאסרו הופך למסכת גיהינום מבית מדרשם של הנאצים. הוא מועבר למחנה דרנסי ומשם לאושוויץ-בירקנאו. חייו ניצלים פעם אחר פעם בשרשרת נסים של תיאמן, עד שגורלו נפגש לראשונה עם המושג גטו ורשה. מקסי נלקח עם קבוצת אסירים לנקות את חורבות הגטו שחרב בעקבות המרד שיזמו מקימי בית לוחמי הגטאות – הבית לו הוא תורם כעת ביד נדיבה כל-כך. לאחר שהשלים את משימת ניקוי הגטו המורד, הוא נדחף אל שורות צעדת המוות מוורשה לקובנה וחייו ניצלים שוב. לאחר מכן הוא צועד בצעדות מוות נוספות, אל מחנות דכאו, קאופרינג ואלאך, אך הוא שורד שוב ושוב גם את המחנות האלו.
לאחר המלחמה שב לביתו, התאושש, עשה חיל בעולם העסקים, הפך לאיש עסקים אמיד בתחום הטקסטיל והאופנה והחל לתרום לבית לוחמי הגטאות. בעבר תרם את הכסף שנדרש לבניית חדר 'יזכור' במוזיאון, ובימים אלו העניק תרומה שמאפשרת את שיפוץ והרחבת האודיטוריום.
מנהלת מחלקת צרפת ואירופה בבית לוחמי הגטאות, נדין חסון, אומרת: "מקסי ליברטי, בן משה ואיטה, הוא דוגמא לניצול שואה שבחר בחיים. אלמלא כן, הוא לא היה שורד את כל מה שזימן לו הגורל באירופה של ימי השואה. אלא שגם חייו שלאחר השואה הם המנון בלתי פוסק לחיים ולשמחה לצד ציווי עליון של עדות והנצחה. לאחר ששרד את הבלתי נתפס, את הבלתי ניתן להביע במילים, הגיע לפסגות של הצלחה והוא מקדיש רוב ימיו כדי להוות עדות חיה לפשעי הנאצים וכדי לטפח זיכרון חי של אחיו שלא שרדו את אותה דרך בה עבר".