שופטת בימ"ש לענייני משפחה בחיפה, אלה מירז, נעתרה לבקשת תובע שנולד בתוניסיה בשנת 1928, והורתה למחלקת התביעות במשרד האוצר תזרז את הטיפול בתביעות יהודי תוניס ולוב על מנת שהניצולים יוכלו להשתמש בכספי הפיצוי עוד בחייהם.
התובע, ששמו נותר חסוי על פי הנחיית בית המשפט, נולד באי ג'רבה שבדרום טוניס ובשנת 48' עלה לישראל. הוא הגיש תביעה לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957. לבקשת מחלקת התביעות באוצר היה עליו להמציא מסמך רשמי המעיד על עיר הולדתו, על מנת שהתביעה תטופל.
לנוכח העובדה כי תוניסיה מוגדרת כמדינת אויב לא יכול היה התובע להציג תעודה זו, ועל כן פנה למשרד הפנים על מנת להמציא אישור חלופי נדרש. הבעיה התחדשה כאשר גם משרד הפנים עיכב מתן תעודה שכזו כיוון שאין בידי התובע רישום המעיד על עיר הולדתו, לפיכך נדרש להמציא תעודת לידה מקורית ולחלופין פסק דין הצהרתי באשר לעיר הולדתו.
הנתבע טען כי במרשם האוכלוסין מצוינת על דרך הכלל רק הארץ בה נולד האדם ולא העיר בה נולד ולכן לא יוכל להציג רישום שכזה.
השופטת מירז ציינה בהחלטתה כי יש לתהות אם אין רשויות המדינה מדקדקות יתר על המידה עם יהודי תוניסיה במטרה שלא לשלם לאחרונים פיצוי על סבלם מפעולות הצורר הנאצי בהעלאת טיעונים ובקשות שטרם עמדה על טיבן.
עוד הבהירה השופטת כי עיכוב טיפול בתביעה לפיצוי אך בשל אי המצאת פרטים באשר לעיר הלידה כאשר ברור כי מדובר ביהודי יוצא תוניסיה מעורר תהיות על דרישות מעבר למידתיות הסבירה הנדרשת מגורם ציבורי. "מה לי נולד במקום פלוני או אלמוני בתוניסיה באשר רדיפות הנאצים התרחשו, במקרה דנן, 13 שנים לאחר לידת התובע".
לנוכח דבריה אלה הורתה כאמור השופטת למחלקת התביעות במשרד האוצר לזרז את הטיפול בתביעות יהודי תוניס ולוב כדי להבטיח שהניצולים יוכלו להשתמש בכספי הפיצוי עוד בחייהם.