הידלדלות השריר בחולים במחלות ריאה עשויה להיות תוצאה ישירה של עלייה ברמת הפחמן הדו חמצני בדמם של חולים אלו. כך מצאה קבוצה בינלאומית של חוקרים בראשות הפרופסור יוסף גרינבאום מהמחלקה לגנטיקה באוניברסיטה העברית. מחלות ריאות הן שכיחות מאוד בקרב האוכלוסייה העולמית, ושכיחותן ממשיכה לעלות. בבריטניה, למשל, אחד משבעה אנשים חולה בסוג מסוים של מחלת ריאה, לרוב מחלת ריאות חסימתית כרונית (chronic obstructive pulmonary disease) או אסתמה. במקרים רבים של מחלות אלו, ובמיוחד בקשים שבהם, ישנה הידלדלות של השריר ועלייה ברמת הפחמן הדו חמצני בזרם הדם (hypercapnia). לדברי פרופ' גרינבאום, "במצב תקין הריאות אמורות לאפשר איזון בין רמת החמצן המגיעה מהאטמוספרה לדם ורמת הפחמן הדו חמצני הנפלטת מהדם לאטמוספרה". השאלה האם העלייה ברמות הפחמן הדו חמצני אצל חולים אלו מזיקה, והאם היא שגורמת להידלדלות השריר, נמצאת במחלוקת. כדי לענות על שתי שאלות אלו חברו יחדיו פרופ' גרינבאום ותלמיד המחקר שלו כפיר שרעבי לד"ר עמוס סימון מאוניברסיטת ת"א, לד"ר גדעון רחבי מהמרכז הרפואי שיבא בתל השומר, לד"ר יעקב שניידר, לד"ר ריצ'רד מורימוטו ולד"ר גרג בייטל מאוניברסיטת Northwestern בארה"ב. תוצאות מחקרם המשותף מתפרסמות כעת בכתב העת PNAS היוצא לאור בארה"ב. החוקרים בחנו את תגובתה של תולעת מסוג C. elegans לרמות גבוהות של פחמן דו חמצני. הם מצאו שרמות פחמן דו חמצני הגבוהות מ-9% (רמות נורמליות של פחמן דו חמצני בדמם של יצורים חיים היא בערך 5%) הפחיתו את יכולת התנועה של התולעת, והיא סבלה מפגיעה במבנה השריר. בנוסף, התולעים הראו קצב התפתחות איטי יותר, היו פחות פוריות, אך למרבה ההפתעה האריכו חיים. לדברי פרופ' גרינבאום, "תוצאות אלו מחייבות הערכה מחדש של פרוצדורות טיפוליות הכוללות טיפול בחולי ריאות באמצעות רמות גבוהות של פחמן דו חמצני".