בראיון מיוחד ליום הזיכרון חוזר סא"ל במיל. יואל צור, ממנהלי ערוץ 7, ליום בו נרצחו בפיגוע ירי בנו אפרים ורעייתו איטה הי"ד, וארבע מבנותיו נפצעו לפני כ-12 שנים.
צור מתאר לפרטיהם את רגעי התופת בהם שישה מחבלים יורים ברכבו עשרות כדורים מטווח של שני מטרים וחצי, שניות בהן הוא רואה את בנו נפגע בראשו ואת רעייתו נפגעת מעשרות כדורים.
לדבריו, הפתרון לפיגועי הטרור פשוט, פתרון אותו הוא אף הזכיר כבר בהלוויית בנו ורעייתו, בפני ראשי המדינה שהגיעו אליה - בניית עוד ישוב ועוד ישוב בכל מקום בו אירע פיגוע או ניסיון לפיגוע. אם היו מקימים ישוב בכל מקום בו אירע פיגוע מזמן לא היו מבוצעים פיגועים, הוא קובע.
מאז הפיגוע מלווה צור משפחות שכולות וחולק עימם את ניסיונו ועצותיו בדרך לשיבה לחיים של בני המשפחה. לשכולים הוא ממליץ: לדבר על היקרים שאינם, "זה מאוד מקל ומרגיע", ועם זאת "לא להישאב לשכול", להכיר במשימת החיים שעוד נותרה ולהמשיך לחיות.
לדבריו האמונה שבמשפחות הדתיות מסייעת להם להשתקם ולחזור. הידיעה שדבר אינו מתרחש על פני הארץ ללא השגחה מסייעת למשפחות דתיות בעוד כאשר הוא נפגש עם משפחות שאינן דתיות הוא ממקד את השיח ברמה הריאלית, בשאלת ה'מה תועיל הנפילה לשכול עבור הבן שנפל? הוא הרי לא ישוב לתחיה', כיוון שכך כל שנותר כעת הוא להכיר במציאות ובשכול ובמקביל להתמקד בילדים שעוד נותרו ובחיים שיש עוד לחיות.
בהמשך דבריו ומתוך דבריו מתייחס צור ל"נס האדיר שקרה לנו לפני שישים שנה" בהקמת המדינה ושיבת העם לארצו תוך חיזוקו וביצורו הרוחני והפיזי ברמות שלא היו מאז ימי דוד המלך. כאנשים שאינם עכשוויסטים, הוא אומר, אנחנו יודעים שהמדינה היא הכלי ואל הכלי הזה עלינו לצקת תוכן ועוצמה.
צור מתאר לפרטיהם את רגעי התופת בהם שישה מחבלים יורים ברכבו עשרות כדורים מטווח של שני מטרים וחצי, שניות בהן הוא רואה את בנו נפגע בראשו ואת רעייתו נפגעת מעשרות כדורים.
לדבריו, הפתרון לפיגועי הטרור פשוט, פתרון אותו הוא אף הזכיר כבר בהלוויית בנו ורעייתו, בפני ראשי המדינה שהגיעו אליה - בניית עוד ישוב ועוד ישוב בכל מקום בו אירע פיגוע או ניסיון לפיגוע. אם היו מקימים ישוב בכל מקום בו אירע פיגוע מזמן לא היו מבוצעים פיגועים, הוא קובע.
מאז הפיגוע מלווה צור משפחות שכולות וחולק עימם את ניסיונו ועצותיו בדרך לשיבה לחיים של בני המשפחה. לשכולים הוא ממליץ: לדבר על היקרים שאינם, "זה מאוד מקל ומרגיע", ועם זאת "לא להישאב לשכול", להכיר במשימת החיים שעוד נותרה ולהמשיך לחיות.
לדבריו האמונה שבמשפחות הדתיות מסייעת להם להשתקם ולחזור. הידיעה שדבר אינו מתרחש על פני הארץ ללא השגחה מסייעת למשפחות דתיות בעוד כאשר הוא נפגש עם משפחות שאינן דתיות הוא ממקד את השיח ברמה הריאלית, בשאלת ה'מה תועיל הנפילה לשכול עבור הבן שנפל? הוא הרי לא ישוב לתחיה', כיוון שכך כל שנותר כעת הוא להכיר במציאות ובשכול ובמקביל להתמקד בילדים שעוד נותרו ובחיים שיש עוד לחיות.
בהמשך דבריו ומתוך דבריו מתייחס צור ל"נס האדיר שקרה לנו לפני שישים שנה" בהקמת המדינה ושיבת העם לארצו תוך חיזוקו וביצורו הרוחני והפיזי ברמות שלא היו מאז ימי דוד המלך. כאנשים שאינם עכשוויסטים, הוא אומר, אנחנו יודעים שהמדינה היא הכלי ואל הכלי הזה עלינו לצקת תוכן ועוצמה.