בדו"ח המתפרסם היום מתייחס המבקר למכלול סוגיות הנוגעות להתמודדות המערכת המשפטית והאכיפתית עם ארגוני הפשע. לדבריו העובדה שכשלוש שנים לאחר שהוחלט על הקמת הרשות להגנת עדים טרם הסתיימה הקמתה מובילה את העדים למצוא עצמם מאוימים מבלי יכולת להגן על עצמם, כאשר האחריות לכך מוטלת על כתפיה של המשטרה למרות שאין ביכולתה לספק מענה הולם לעדים המאוימים.
בנוסף קובע המבקר כי על הפרקליטות היה להיערך טוב יותר במסגרת המאבק בארגוני הפשע, ולאפשר הרשעה של ראשי הארגונים, פגיעה בנכסיהם וצעדים נוספים, אך בשל סחבת במערכת המשפט ובשל חילופי פרקליטים העוסקים בארגוני הפשע לא סיים משרד המשפטים את גיבוש הצעת החוק בנושא ובכך "נפגעת היכולת של גורמי אכיפה להשתמש בחוק זה ככלי מרתיע ואפקטיבי".
כל זאת כמובן, למרות קביעה חוזרת ונאמרת ולפיה המאבק בארגוני הפשע הוא יעד מרכזי של מערכת המשפט הישראלית.
גם בפעילות המשטרה מול ארגונים אלה מצא המבקר ליקויים. לדבריו אמנם המשטרה הצליחה להביא כמה מבכירי הפשע לדין, אך לא נעשה שימוש נכון בסנקציה של חילוט נכסים של ראשי הארגונים, צעד ענישה אפקטיבי ומתבקש, בשל הפסקת מיפוי עסקיהם של ארגוני הפשע מאז ראשית שנת 2004.