ארגון זכויות אדם ביש"ע טוען כי קיימת איפה ואיפה באכיפת החוק על לובשי מדים. הארגון שלח היום מכתב בו מוצגת הענישה המחמירה כנגד סגן אדם מלול. המכתב נשלח ליועץ המשפטי לממשלה - מני מזוז, פרקליט המדינה - עו"ד משה לדור, הפרקליט הצבאי הראשי - תא"ל אביחי מנדלבליט וראש מח"ש - עו"ד הרצל שבירו.
סגן אדם מלול מחטיבת כפיר, ופקודו סמ"ר אביתר, מואשמים ע"י התביעה הצבאית באלימות כלפי פלשתינים במהלך פעילות מבצעית לאיתור מחבלים בכפר קדום. משפטם מתנהל בבית הדין הצבאי ביפו.
בארגון זכויות אדם ביש"ע מציינים כי "שני הקצינים, שתרמו שנים מחייהם לבטחון המדינה, נעצרו עד תום ההליכים, ויושבים בכלא הצבאי כבר למעלה מ-60 יום, וזאת עקב דרישת התביעה הצבאית להגדיר אותם כ"מסוכנים לציבור", הגדרה הנסמכת על האישומים המיוחסים להם. מלול ישב בכלא 62 יום, ועתה הוא עצור במעצר בית. אביתר עדיין עצור, ככל הנראה עד תחילת יוני".
עוד הם מציינים כי "האישומים המיוחסים לשני הקצינים מסתכמים במכות מסוג "כאפות", סטירות, ונגיחה, אשר כולם בוצעו תוך כדי ועל מנת לאתר מחבלים אשר ירו בנשק לעבר בתי הישוב קדומים. איש לא נפגע ואיש לא נזקק לטיפול רפואי".
במכתב שואלת אורית סטרוק מנהלת הארגון "האמנם נוהגות רשויות התביעה והאכיפה של מדינת ישראל מנהג של איפה ואיפה, ומפלות לרעה חיילים או שוטרים שפגעו בפלשתינים, לעומת חבריהם-לנשק-ולמדים שפגעו פגיעות דומות ואף חמורות יותר ביהודים? מדוע לובשי מדים שפגעו בפלשתינים מוגדרים כ"מסוכנים לציבור" ויושבים במעצר עד תום ההליכים, בעוד שאלה שפגעו ביהודים ממשיכים לשרת בתפקידיהם הקודמים, ולכל היותר מועברים לתפקיד אחר שאין בו מגע עם ציבור, גם זאת רק לאחר שהנפגעים עתרו לבג"צ?".
סטרוק אף מביאה במכתבה מספר דוגמאות המוכרות לארגון זכויות האדם ביש"ע:
א. קצין היס"מ ערן נעים, שבכתב האישום שהוגש נגדו נכתב כי הוא "החדיר את אצבעותיו אל תוך נחיריו של המתלונן, ובאופן זה משך את ראשו של המתלונן לאחור" – הושעה מתפקידו רק בלחץ בג"צ ולא ישב יום אחד במעצר. זאת, לאחר שכבר נרשמו לו 2 הרשעות קודמות על עבירות אלימות.
ב. קצין היס"מ אלירן אברהם, שבכתב האישום שהוגש נגדו נכתב כי הוא "ניגש אל המתלונן וחבט בו בפניו ובבטנו...הלם באגרופים לבטנו ונגח בראשו....סטר על פניו....הטיח את ראשו של המתלונן בקיר ". הכל בזמן שהמתלונן היה אזוק בידיו בתוך חדר חקירות – לא נעצר ולא הושעה אלא רק הורחק ממגע עם ציבור עד לתום משפטו, וגם זאת רק בעקבות עתירה לבג"צ. גם לאחר שהורשע, לא פוטר מן המשטרה.
ג. קצין היס"מ דוד אטיה, שבכתב האישום שהוגש נגדו נכתב כי הוא "נגח באמצעות קסדתו בראשו של המתלונן" – לא נעצר ולא הושעה אפילו ליום אחד מתפקידו, וגם לאחר שנקבע בהכרעת הדין כי הוא אכן ביצע את העבירה המיוחסת לו, ביקשו מפקדיו שלא לרשום לו הרשעה, על מנת שיוכל להמשיך בתפקידו כקצין יס"מ המוסמך להפעיל כח רב כלפי אזרחים.
ד. קצין היס"מ מוטי מהגר, שבכתב האישום שהוגש נגדו נכתב כי הוא "ללא התראה מוקדמת וללא כל התגרות מצדם של המתלוננים, ניגש אליהם והיכה אותם באמצעות אלה, שכוונה לראשם ולפלג גופם העליון, ללא הצדקה ומבלי שהתעורר צורך..." וכי הוא גרם להם חבלות של ממש וחבלה חמורה – לא נעצר ולא הושעה מתפקידו אפילו ליום אחד, והוא ממשיך לשרת בתפקידו כקצין יס"מ וכמי שמורשה להפעיל כח כנגד אזרחים.
ה. הפרש המשטרתי דודו אדרי, שבכתב האישום שהוגש נגדו נכתב כי הוא "הדהיר את סוסו אל מקום עומדו של המתלונן במהירות גבוהה מן הסביר, פגע בו עם סוסו והפילו לקרקע, עלה עליו ורמס אותו תחת רגלי סוסו" – לא נעצר ולא הושעה מתפקידו אפילו ליום אחד, רק הורחק ממגע עם ציבור עד לסיום משפטו, וגם זה רק בעקבות התערבות בג"צ
ו. השוטר סלמן אבו עסלה, שבכתב האישום שהוגש נגדו נכתב כי הוא "סטר בפניו של א.נ." שהיה אז בן 16 "וכן היכה באגרופים מספר פעמים בבטנו של ש.ה." שהיה באותה עת בן 15 בלבד. "בעודם כבולים בידיהם, ומבלי שהתעורר כל צורך לנקוט באלימות כלפיהם"....לקח את א.נ. אל מאחורי מכולה אשר היתה בנקודה, הוריד את משקפי הראיה שלו שהיו על פניו, סטר לו מספר פעמים בפניו, והטיח את ראשו בקיר המכולה מספר פעמים, ללא כל סיבה או הצדק. מיד לאחר מכן, החזיר את א.נ. לספסל ולקח את ש.ה. אל מאחורי המכולה האמורה, שם הוריד את משקפי הראיה של מתלונן זה, סטר מספר פעמים בפניו, ובעט בברכו, ללא כל סיבה או הצדק". – כל זאת כלפי קטינים בני 15 ו-16!! לא נעצר ולא ישב הושעה מתפקידו אפילו ליום אחד., ואפילו לא הורחק ממגע עם ציבור.
היא מציינת כי ניתן להביא דוגמאות רבות נוספות, "השאלה בדבר איפה ואיפה עולה מאליה וזועקת לשמים", כתבה.
לסיום כתבה סטרוק, "אבקש לקבל הסברים באשר ליחס השונה לרעה שמקבלים סגן אדם מלול ופקודו סמ"ר אביתר, כמו גם באשר להעדר סכנה לציבור בעניינם של כל השוטרים הנזכרים לעיל, והגדרה ברורה לגבי הקריטריונים שלפיהם מחליטה מערכת האכיפה לדרוש מעצר, השעיה, או הרחקה של לובשי מדים המואשמים באלימות".