שופטי בית המשפט העליון, חנן מלצר ואשר גרוניס, קיבלו את ערעורו של נהג משאית שהורשע בגרימת מוות ברשלנות ונידון לשנת מאסר בפועל, והמתיקו את עונשו לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.
השניים, בניגוד לדעתו של ראש ההרכב, השופט אדמונד לוי, סברו כי העובדה שהנאשם ואשתו מטפלים בבן אשר דורש טיפול והשגחה צמודים סביב השעון, מהווה סיבה מספיקה להקל בדינו.
השופט אדמונד לוי כתב "הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען כי אף שהמערער חטא ברשלנות, נכון להגדירה כ"בינונית" ולא גבוהה, הואיל והאט את מהירות נסיעתו לפני הגיעו למעבר החצייה. כמו כן, הופנינו לנסיבותיו האישיות של המערער – אדם ללא עבר פלילי, שפרנסתו קופחה עקב פסילתו מנהיגה; למערער בן יחיד הסובל מנכות קשה ואשת המערער חולה אף היא; לבסוף, נטען כי העונש חורג מהרמה הנוהגת במקרים דומים", כתב השופט לוי.
"סבורני כי דינו של הערעור להדחות. אין ספק, נסיבותיו האישיות של המערער, והכוונה בעיקר למצבם של בנו ואשתו, אינן פשוטות כלל ועיקר. יתרה מכך, נראה כי כליאת המערער עלולה להיות כרוכה בהכבדה ניכרת על בני משפחתו, ואפשר אף שיהיו לה השלכות נוספות. אולם, זהו רק פן אחד של השיקולים עליהם מצווה בית המשפט לתת את דעתו. כנגדו קיים פן נוסף, שלהשקפתי אינו מקבל תמיד את המשקל הראוי לו, וכוונתי לאינטרס של קורבן העבירה ובני משפחתו. המנוח היה הולך רגל תמים, בגיל מתקדם, שחצה את הכביש במקום בו הוא מצווה לעשות זאת – מעבר החצייה. נוכח החשש שנהגים לא יקפידו לקיים את חובותיהם גם בנסיבות מסוג זה, החליט המחוקק להכתיב לנהג כללי התנהגות שאמורים להיות נהירים לכל, ומהם הוא אינו רשאי לסטות".
לעומתו סבר השופט אשר גרוניס כי יש להקל עימו, "שליחתו של המערער למאסר בין כותלי הכלא תציב אתגר קשה בפני רשויות הרווחה. לפי האמור בתסקיר, ייתכן ויהיה צורך להוציא את בנו של המערער מן הסביבה המשפחתית למסגרת חוץ-ביתית. גם אם לא יינקט מהלך כה קיצוני, ברור שיהא צורך להקדיש משאבים ציבוריים מיוחדים לטיפול במשפחה בעת שהייתו של המערער בכלא. מכאן, שהאינטרס הציבורי בהקשר לטיפול במשפחה ייצא נשכר דווקא מכך שיוטל על המערער מאסר בעבודות שירות. בדרך זו יוכל המערער להקדיש חלק משעות היממה לטיפול במשפחתו".