לפני ימים אחדים קיבל בית המשפט את ערעור הפרקליטות נגד ההחלטה שלא להרשיע מנהל קמפיין בחירות מוניציפאלי שריסס צלבי קרס כחלק מהקמפיין הנגטיבי אותו ניהל.
ראשיתה של הפרשה בקמפיין הבחירות של ראש עיריית קרית אונו, יוסי נשרי. במהלך קמפיין הבחירות נחשפו תושבי קריית אונו לצלבי קרס שרוססו על כרזות בחירות שעליהן דמותו של נשרי והיו פזורות ברחובות העיר.
בעקבות תלונה שהוגשה החלה חקירה וממנה עלה כי האחראי לריסוס צלבי הקרס הוא לא אחר מאשר מנהל הקמפיין של נשרי עצמו. בחקירה התחזק החשד ולפיו מנהל הקמפיין שילם סכום של מאה שקלים לאדם שלישי בתמורה לכך שירסס את צלבי הקרב על כרזות הבחירות של נשרי ובכך יעורר אהדה בציבור שיראה בנשרי אדם המותקף בסמלים נאציים שאינם לגיטימיים ומעוררים סימפטיה דווקא כלפי המותקף.
מנהל הקמפיין הועמד לדין ובית משפט השלום גזר עליו עבודות שירות אך לא הרשיע אותו. בעקבות ההחלטה הגישה פרקליטות מחוז ת"א, באמצעות עו"ד איתי פרוסט, לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור ובו טענה כי יש להרשיע את הנאשם לאור המעשים ולאור כך שמדובר במעשה מתוכנן של מי שניהל קמפיין בחירות.
בתום דיון בערר קיבל בית המשפט את טענת המדינה והחליט להרשיע את הנאשם. בהכרעתה כתבה השופטת ברלינר: "שקלנו את טיעוני הסניגור ואת טיעוני המדינה ודעתנו היא כי ערעור זה בדין יסודו. כל אותם רכיבי חומרה אליהם הפנה ב"כ המדינה יש להם אכן משקל ומשמעות. ניהול קמפיין הוא תפקיד אחראי. איננו מוכנים לתת לגיטימציה להחלטה ולפיה המטרה מקדשת את האמצעים. הדרך שנבחרה במקרה זה לקידום עניינו של המועמד שמדובר בו היא דרך צינית וקשה במיוחד, ולו בעצם העובדה שהציבור למעשה מוטעה לסבור כאילו המועמד נרדף בעוד שבפועל מי שתרם להיווצרות רושם זה איננו אחר מאשר מנהל הקמפיין שלו עצמו. יש משמעות להטיית דעת הציבור בדרך זו".
"הדגש השני הוא כאמור על ריבוי הפעמים שמדובר בהן. אין מדובר באירוע חד פעמי אלא, כאמור, בפיזור צלבי קרס בעיר וריסוס מכוניתו של המתלונן. מקובלת עלינו גם הטענה הנוספת והיא כי יש משמעות למילים הספציפיות שנבחרו ולסמל שהוא המשלים של המילה שנבחרה", הוסיפה השופטת.
בנוסף קבעה והזכירה כי "במדינת ישראל עדיין חיים ניצולי שואה והרגישות בנושא זה צריכה להיות מקסימאלית. ניצול ציני של השואה כדי לקדם את האינטרס של אי מי מחייב תגובה הולמת ונראה לנו כי הרשעתו של המשיב היא התגובה המינימאלית האפשרית".