האחראי למחקר המעניין הוא מיכאל גרוס, מרצה לפרשנות התורה בקמפוס שברחובות של מכללת אורות. אתמול הציג גרוס את הנתונים שגילה בפני באי כנס תקשורת ויהדות שהתקיים במכללה.
לדבריו "בתוך כתביו של הבן איש חי נמצאים הנחיות בדבר האופן בו רבנים צריכים לפנות ולהשפיע על קהל עדת ישראל. הוא אינו מתייחס רק לתכנים אלא גם לחשיבות הגדולה של צורת התקשורת בין הרב לקהילתו. למרות הפערים הגדולים בין תקופתו לזמננו, נדמה שאפשר ללמוד ממנו מודעות לתקשורת ככלי להנחלת תורה וערכים בצד עקרונות מעשיים".
בהרצאתו הציג מיכאל גרוס מובאות מתוך כתבי הבן איש חי ומהן עולה מודעותו התקשורתית שלא תמיד איפיינה את גדולי התורה גם בדורו וגם בדורות אחרים, קדומים ומאוחרים יותר.
"הרב מתאר בכתביו את קהל השומעים ומתברר שהוא מקפיד לערוך חלוקה בין קהל ההמונים ואופן הדיבור איתו לבין קהל הדרשנים ותלמידי החכמים להם הוא מפזר בתוך דרשותיו קטעים מורכבים ועמוקים יותר. הבן איש חי מספר שהיה רוצה לדרוש דברי הלכה אבל הוא יודע את מגבלות ההאזנה של שומעיו ולכן הוא מדבר דברי אגדה ולתוכם הוא מכניס קטעי הלכה. זה מה שהוא בעצם עושה גם בספרו המפורסם 'בן איש חי', ספר שהתקבל מאוד בקהילות הספרדים בגלל האופן המיוחד הזה שבו הוא תיאר את הדברים", אומר גרוס.
את דבריו העמוקים יותר שמר ללומדי התורה וחלק אותם בספרו 'בן איש חיל' הכולל דרשות שאמר ביום השנה לפטירת אביו, שם הופיעו פלפולים שלא יכול היה לומר בפני כלל הציבור וכן גימטריות שאותן אהב אך קבע שמיעוטן יבורך...
עוד מזכיר גרוס את הציטטות שאותן מזכיר הבן איש חי עצמו מתוך דברי רבי מאיר שקובע כי יש לחלק את הדרשה לשליש הלכה שליש אגדה ושליש משלים. "על דברים אלה מוסיף רבי יוסף חיים וקובע כי גם כאן מן הסתם לא מדובר בשליש של ממש והדברים תלויים בקהל השומעים. יש להתחשב ביכולת הקהל".
מסתבר שגם לסוגיית העמידה מול הקהל ואפילו הלבוש נתן רבי יוסף חיים את דעתו. מספר גרוס כיצד באחת השאלות הוא נשאל אם ניתן לחבוש את המצנפת שלראשו גם בשבת. כדי להבהיר את השאלה הוא מסביר את מורכבות הרכבתה והסיכות המיוחדות שעיצבו אותה. בדבריו מבהיר הרב כי למרות שזה עשרים שנה לא הולכים עם מצנפת שכזו הוא עצמו מעדיף להמשיך ולחבוש אותה כחכמי וזקני העיר כיוון שיש חשיבות לאופן ההופעה בפני הציבור.
ערך מיוחד מצא הבן איש חי לפרסום דברי התורה וקבע כי מצווה על כל מי שיש בידו חידושים לפרסמם ברבים. זאת כחלק מצו אלוקי לפרסום התורה ולא כצורך לפרסום אישי. למשימה זו של פרסום כתביו הקצה משאבים רבים ואף ממון רב. גם בכך מוצא גרוס פרק בהבנת המדיה התקשורתית כפי שהיא באה לידי ביטוי בתורתו של הבן איש חי.
דברים אלה ואחרים שהתבררו לגרוס במהלך מחקרו הפתיעו אותו בעיקר לנוכח תפיסותיהם של רבנים אחרים שמיעטו להקפיד בניתוח אופי ורמת שומעיהם והעדיפו לומר את שלהם והמבין יבין.