חקלאים רבים מתקינים קופסאות לקינים, על מנת לעודד את העופות התוקפים את המזיקים השונים בשדות להגיע ולהתיישב במקום. רשת ה-BBC מדווחת כי בישראל, בה יש מניע להפחית את השימוש בכימיקאלים רעילים להשמדת מזיקים, הדבר הפך לתוכנית במימון ממשלתי ובהיקף לאומי. גם מדענים וארגוני צדקה מירדן ומעזה כבר החלו להשתתף בתוכנית.
על פי ארגון הצדקה הבינלאומי "חיי-ציפור", מאות סוגי עופות, ואפילו כמה הנמצאים בסכנת הכחדה, מתו בישראל תוך כדי אכילת מזיקים שהכילו בתוכם חומרים רעילים שהיו במקור על המוצרים שאחריהם אנחנו קונים ואוכלים.
המדענים בישראל עובדים כעת עם החקלאים על מנת לתקוף את הבעיה משתי הקצוות שלה. הם מנסים להעסיק את הציפורים בתור משמידי מזיקים. "ישנו רצון וצורך אדיר מימדים לפחתת השימוש בכימיקאלים בחקלאות", אמר מוטי צ'רטר, חוקר מאוניברסיטת תל אביב, ומנהיג קבוצת "פרוייקט הינשופים העולמיים" בישראל.
"חקלאים רבים חושבים שהדברת מזיקים בכימיקאלים היא אפשרות יחידה. הם משתמשים בכמויות גדולות מאוד של החומרים הכימיקאלים, ושופכים אותם על השדות שבבעלותם", אמר ד"ר צ'רטר. "אנחנו מנסים ליצור קשר עם חקלאים על מנת לעודד אותם להפחית את השימוש בכימיקאלים ולהתקין תיבות קינון במקום".
התוכנית החלה בשנת 1983, כאשר כמה תיבות קינון נמצאו ליד קיבוצים ומושבים בעמק בית שאן. הפרייקט הורחב לאט-לאט, וכיום הוא כולל גם תיבות קינון לבזים וגם לינשופים.
"הבזים צדים במשך היום והינשופים בלילה", הסביר ד"ר צ'רטר. "זה יוצר מערכת של 24 שעות המאיימת על המזיקים, ועקב כך פחות יבול מושחת על ידי המזיקים".
על פי הקרן להגנה על הינשופים, שמימנה חלק מן המחקר של ד"ר צ'רטר, יש כיום כ-1,000 קיני ינשופים ברחבי ישראל. הקרן אפילו התקינה מצלמה באחד הקינים הללו, מכיוון שהם מצאו כי הסוג של הינשוף המצוי בארץ הוא פחות טריטוריאלי מזה המצוי באירופה, ומכיוון שאוכלוסיית הבזים היא יציבה לאורך כל השנה- ניתן להציב את הקינים של שני המינים יחסית קרוב אחד לשני.
"ירדן הצטרפה לאחרונה לתוכנית", אמר טוני וורבורטן, נשיא של כבוד בקרן הגנת הינשופים. "כך שאפשר להגיד שהתוכנית מקרבת בין אנשים". וד"ר צ'רטר הוסיף: "הציפורים יקננו בכל מקום שיתנו להם תנאים מתאימים ואוכל. הן אינן מבדילות בין גבולות לאומיים".