סגן אדם מלול, סגן מפקד פלוגה בחטיבת כפיר, נאשם כי במהלך פעילות מבצעית בכפר קדום בשומרון, הכה פלסטיני בשתי כאפות. מלול ישב במעצר בכלא צבאי במשך למעלה מחודשיים ולפני כשבועיים שוחרר למעצר בית עד תום ההליכים.
ועד מתיישבי השומרון פרסם בבתי הכנסת מודעת גינוי לתא"ל אביחי מנדלבליט, הפרקליט הצבאי הראשי, במחאה על הגשת כתבי אישום נגד חיילים בגין הכאת פלסטינים.
"תדע כל אם עבריה שהפקידה את בנה בידיו של הפרקליט הצבאי תא"ל אביחי מנדלבליט המכניס לכלא קצין מצטיין וחובש קרבי על חשד שחבטו בערבי במהלך חיפוש מחבלים שביצעו ירי על הישוב קדומים", נאמר במודעה.
מכתבה המלא של האם, רותי מלול לרמטכ"ל ולשר הביטחון:
שמי רותי מלול, אמו של סגן אדם מלול, בני אדם סבל משחר ילדותו ממחלת האסטמה, עם גיוסו לצה"ל, נקבע כי לא יתאפשר לו לשרת ביחידה קרבית עקב מגבלת מחלת האסטמה.
בני העלה פרופיל, נחוש ונחרץ לשרת ביחידה קרבית, הגשים את שאיפתו, סיים בהצלחה קורס קצינים, בשנת 2008 קיבל מ"מ מצטיין גדודי, מפקדיו בקשו שישאר לתפקיד מ"פ.ביום 27.9.08 מתוקף תפקידו כסמ"פ בגדוד שמשון השייך לחטיבת כפיר, קיבל מקצין האג"מ בגדוד דיווח לפיו נורו יריות מעבר כפר קדום לכוון היישוב קדומים.בני סגן אדם מלול קיבל הוראה לעמוד בראש כח של שמונה לוחמים ולנוע לעבר הכפר קדום.כשהכוח החל להיכנס ללב הכפר קדום בשעה 23.30, זיהה בני קבוצה של כ- 30 פלסטינים באזור המכולת, בנקודה הצופה על היישוב קדומים.
בני ביקש לתחקר את חבורת הצעירים, אחד מהצעירים הפלסטינים התלהם, צעק וביצע תנועות מאיימות לעבר הכח, בני נתן "כאפה" לצעיר זה, וזאת מחשש כי אי ריסונו ייצור איום חמור יותר על הכח.
בתאריך 4.3.09 נעצרו בני ולוחם נוסף בכח, על פי עדות חייל שהיה עימם באותו לילה, אשר טוען כי בני נתן שתי כאפות לשני פלסטינים, על אמינותו של חייל זה, ניתן ללמוד מחוות דעת מפקד הגדוד שמעון הרוש, הטוען לבעיות אמינות מצד החייל, על תקלות מבצעיות מצידו ועוד.
בני על זאת ישב 64 ימים במעצר בכלא 4, מה שמכונה מעצר עד תום ההליכים המשפטיים, וכיום יושב במעצר בית, עד תום ההליכים המשפטיים.
עד כאן העובדות, ולאור עובדות אלו ברצוני לקבוע:
- האם מדובר באירוע טרור? כן!! נורתה אש לעבר היישוב קדומים.
- האם חיי החיילים שנשלחו למשימה היו בסכנה? כן, כן!!!
- האם נהיר לכולם, כי המחבלים מבצעים פעילות חבלני בחסות "לא מעורבים"? כן, כן.
- האם "טולטל" מחבל על ידי בני לשם מניעת ירי לעבר קדומים? כן!
- האם בני חטא בהתעללות בפלסטיני חף מפשע, חובב ציון? לא, לא !!!
- האם צה"ל באיזה שלב מבין חמש שנות שרותו הקרבי של בני, לימד אותו כיצד מתשאלים פלסטינים, מהו עיקרון המידתיות? מהו עיקרון האבחנה המוחלטת? עיקרון המניעה? דבר מכל זה לא נלמד ולא נאמר כלום בשנות השירות. דיונים מעין אלו מתקיימים מן הסתם רק בין כותלי הקריה בתל אביב.
- אני מבינה כי העיקרון לפיו ביצוע המשימה במינימום פגיעה בחיי הלוחמים עומד מעל הכל, ובנסיבות האירוע כך נהג בני.
לצערי הרב בני נפל לתוך חור שחור, תהום עמוקה, אליהם הביאה אותו התביעה הצבאית, (על סמך עדותו היחידה של מלשין בעייתי, עם אמינות מעורערת).
בני קצין מוערך ומצטיין על ידי מפקדיו ופקודיו נעצר עד תום ההליכים המשפטיים, משל היה רוצח מסוכן לציבור.
עדותם האמיצה מטעם הסנגוריה של המח"ט אל"מ וירוב והמג"ד שמעון הרוש, המבחינה נחרצות בין "טלטול לבין התעללות ואשר לדבריהם טלטול הוא לעיתים חובה מותרת לשם ביצוע קידום המשימה", זו בדיוק הסיטואציה בה עמד בני.
אך לתדהמתי האלוף שמני החליט לרשום הערה פיקודית לאל"מ וירוב מח"ט כפיר על כך יש לי לומר כי האלוף שמני התערב בצורה בוטה, ורמס ברגל גסה, את כל תהליך הסוביודיצה.
- גם אם אינו מסכים עם המח"ט, כלום לא נכון היה לעשות זאת בלי לפרסם זאת בתקשורת, תוך השפעה על משפט מתנהל.
- תוצאות מעשהו של שמני, ניכרות לאלתר, ועושות לפלסתר את ההליך המשפטי, עדי הגנה, חיילים וקצינים, המוכנים להעיד לטובת בני ואשר עמדו במצבים דומים, חוששים היום להעיד, מהטעם הפשוט שמא יבולע להם.
- האם האלוף שמני מאמין במה שהוא אומר, אפס טלטול בסיטואציה מבצעית, כשפעולת טרור בפתח, האין זו היתממות.
- מהו המסר לחיילים והמפקדים בשטח, צאו למשימה, אך דעו כי אין מי שיגבה אתכם, וודאי שלא האלוף שמני.
- מהו המסר לאזרחים, פיגועי טרור מעתה לא יימנעו כי מרפים את ידי החיילים, על ראשו של מי יחול הדם השפוך מפיגועי טרור עתידיים.
- האם הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המוסד, מפכ"ל המשטרה, שר הביטחון, השר לביטחון פנים, מסכימים לדעתו של האלוף שמני.
בני משלם היום, במניעת חירותו, הוא משלם את מחיר העמימות, את מחיר הפרשנויות השונות למושג רוח צה"ל.
המח"ט אל"מ וירוב, מפרש את רוח צה"ל, כמי שפועל בשטח יום יום, את המצב המבצעי אליו נקלע בני, והוא מבין כי לא ניתן היה לבצע זאת אחרת.
האלוף שמני, מפרש את הסיטואציה באופן שגוי לחלוטין, ויעידו על כך המחטי"ם, המגדי"ם ואנשי הסנגוריה הצבאית המוחים בתוקף נגד רישום ההערה הפיקודית לאל"מ וירוב.
אך לכל זאת תוצאה עגומה אחת, בני נעצר בכלא 4 , 64 יום, יושב במעצר בית עד תום ההליכים.
את שוועתו של בני מי ישמע?
את זעקת אימו מי יקשיב ומי יושיע?
מי יציל את בני, את מפקדיו, חייליו, מהמלשינים, מארגוני אל"ם, בצל"ם, ומכל מיני מרעין בשין.
גדלתי בילדותי במושב דישון בצפון, ידעתי פיגועי מחבלים, אבדן חברים, ירי קטיושות, לילות ללא שינה, פחד מתמיד, חינכתי את בני לאהבת המדינה הזו, אשר אין לנו זולתה.
ברוח זו בני יצא לשרת ביחידה קרבית ביותר, מעידה עליו אני, כי הוא מורעל צבא, ואוהב את העם הזה ומדינתו.
אך לדאבוני הגדול הצבא והמדינה אותם הוא אוהב, משיבים לו ברעה תחת טובה, בגולה חיילים יהודים הואשמו על ידי גויים בעלילות בגידה שונות ומשונות, במדינה שלנו חיילים יהודים, מלשינים על חבריהם, וצבא יהודי שופט את קציניו וחייליו שלא בצדק. באם אתם השרים, חברי הכנסת, ראשי הצבא, אינכם נרפים, ובאם אתם סבורים כי לא חל עליכם האמור "פני הדור כפני הכלב".
אני מבקשת כי תאמרו את דברכם כמנהיגי העם ללא מורא וללא משוא פנים, בקול גבוה ורם, בלשון ברורה, לשחרר את סגן אדם מלול ממעצר הבית בו הוא נתון, לבטל את כתב האישום נגדו, להעלות לדיון בממשלה, בכנסת, בועדת חוץ וביטחון את הסיטואציה אליה נקלע בני על כל השלכותיה בהווה ובעתיד, ואשר מקרינה סימני שאלה רבים בצבא, ובחברה האזרחית.