בארגוון 'חוננו' הפועל למען האסירים הביטחונים אומרים כי השבוע ניחתה גזירה חדשה על ראשם של האסירים הביטחוניים. על פי הנחיות חדשות בשירות בתי הסוהר מעכשיו תהיה מחיצה ביניהם לבין ילדיהם במהלך הביקור השבועי בכלא.
"אם עד עכשיו האפשרות היחידה של ילדים אלה לגעת ולחבק את אבא היתה במשך שעה בביקור השבועי, כעת הקשר יהיה מילולי בלבד" אמרו בארגון וציינו כי הוראה חדשה זו נוגעת לכלל האסירים בשב"ס, אבל להבדיל מכולם אשר יוצאים לחופשה חודשית בת מספר ימים, השב"ס והשב"כ עדיין מתעקשים למנוע רק מהאסירים הלאומיים היהודים גם את כבשת הרש הזו.
בארגון מביאים כדוגמא את סיפורו של יאיר גמליאל בן ה-8 אשר נפצע באירוע הרצח בבת עין ונותח בראשו, ורק לאחר לחצים והתערבויות אופשר ביקור חטוף באזיקים בבית החולים, וחופשה חד פעמית בביתו בפסח. אתמול (ב') בשעת הביקור השבועי לראשונה עם מחיצת זכוכית הוא לא עמד בזה, וביקש להוציאו מהמקום לאחר מספר דקות.
משפחות האסירים שלחו מכתב לד"ר יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד בבקשה לפעול בנושא.
המכתב המלא:
מאת: אתי דביר, אמא ל – 6 ילדים בגילאי 2 עד 12 ומיכל גמליאל, אמא ל – 7 ילדים בגילאי 7 עד 17 תושבות הישוב בת- עין.
הנדון: פגיעה חמורה בילדי אסירים הבאים לביקור בכלא.
שלום וברכה,
אנו, נשות האסירים שלומי דביר ועופר גמליאל, השפוטים ל – 15 שנות מאסר (החל מאפריל 2002), ומרצים את ענשם באגף התורני בכלא איילון.
בשבע השנים שחלפו מאז מאסרם, נסענו לרמלה מידי שבוע בשבוע יחד עם ילדנו הקטנים לביקור אצל שלומי ועופר בכלא. גם עם לעיתים היה עלינו לשם כך לוותר על אירועים, טיולים או שמחות משפחתיות ואף להגיע תכף אחרי לידה או ניתוחי. שום קושי או מאמץ לא מנעו בעדנו מלהגיע לביקור בכלא, - בגלל החשיבות הרבה שאנו מייחסות לביקור אצל האבא והבעל בעבורנו ובעבור ילדנו הקטנים.
הביקורים התקיימו עד עתה בחדר הביקורים של כלא איילון, כאשר כל משפחה יושבת יחד סביב השולחן, וכל ילד היה יכול לקבל מאביו את מרב תשומת הלב, החום והאהבה באופן ישיר ובלתי אמצעי.
בימים האחרונים הוקמה, על-פי החלטת הנהלת הכלא, מחיצה ארוכה המחלקת את חדר הביקורים לשני חלקים – במטרה לחצוץ בין האסיר לבין משפחתו.
מכל צד של המחיצה נבנה ספסל אבן ארוך, וההנחיה היא שהאסיר ישב על הספסל בצד האחד של המחיצה ואשתו וילדיו ישבו על הספסל בצד השני, - בלי שתהיינה אפשרות לשום מגע אבהי קרוב עם הילדים.
למותר לציין את גודל הפגיעה הנפשית החמורה הנגרמת כעת לילדינו שגם את מעט הקשר והקרבה שהיו להם עד כה עם אביהם, גוזלים מהם עתה בברוטאליות וללא כל הצדקה והנמקה של ממש.
גם אם היו הברחות של סמים וכדו' על-ידי בני משפחות של אסירים עבריינים ונרקומנים, - הרי מקרים מעיין אלו לא אירעו מעולם בעת ביקורי המשפחות של האגף התורני (בו נמצאים עופר ושלומי) – שמוגדר על-ידי שב"ס כ"אגף שיקומי" הנקי מסמים ואלימות באופן מוחלט.
אנו רוצות להדגיש כי מדיניות הביקורים החדשה והאכזרית הזאת, פוגעת בנו – בתור בני משפחה של אסירים השפוטים על רקע "לאומי" באופן קשה במיוחד. שכן ליתר האסירים (הפליליים) – ישנה אפשרות לפגוש את ילדיהם ולשחק איתם במשך 3 שעות בחודש בצורה פתוחה לחלוטין וללא כל מחיצה – במסגרת פרויקט "פרח", בעוד בעבור ילדינו אפשרות זו כלל אינה קיימת,- שכן השתתפותם של אסירים ערבים בפרויקט "פרח" מונעת מעופר ושלומי להשתתף בו מאחר והם מוגדרים על-ידי שב"ס כ"מופרדים מבני מיעוטים", עקב היותם אסירים יהודים לאומיים.
חשוב לציין ששלומי ועופר אינם יוצאים לחופשות מהכלא כלל וכלל עקב התנגדות הרשויות, כך שלמעשה הביקור השבועי בכלא הוא ההזדמנות היחידה הקיימת בעבור ילדינו לפגוש את אביהם פנים אל פנים.
יוזכר גם, שיאיר גמליאל בן השבע נפצע לא מכבר באורח בינוני בראשו – בפיגוע הגרזן בבת עין, האם לא די לטראומה שכבר עבר?
אנו פונות אליך בקריאה נרגשת ומבקשות בכל לשון של בקשה שתפנה בדחיפות להנהלת כלא איילון ותתערב בפתרון הבעיה ההומניטארית הקשה הזאת, בכדי שיתאפשר לנו ולילדינו לפגוש את האבא והבעל בכלא באופן ישיר ובלתי אמצעי, כפי שהיה במשך 7 שנים עד עתה ולא מאחורי מחיצה קרה ואטומה.
ארגון חוננו ובני המשפחות קוראים לציבור, איש איש ויכולותיו לסייע בהפסקת התנהגות בלתי אנושית זו. ביום ב' הקרוב, ט' בסיוון בשעה 12:00 נגיע יחד עם המשפחות אל שערי כלא איילון ברמלה.